מקנאס


מקנאס

מאת: ניצב (בדימוס) ברטי אוחיון מתוך ספרו "מרוקו-מדריך למטייל" © כל הזכויות שמורות למחבר

מקנאס היא עיר תיירותית מהבולטות במרוקו ואחת מארבע הערים המלכותיות. היא מוקפת חומה שאורכה 25 קילומטרים, חומת העיר הארוכה ביותר במדינה, ובה 20 שערים. נהר בו פקראן (Oued Bou Fekrane) חוצה את העיר ומבדיל בין ה"מדינה" (בגדה המערבית של הנהר) לבין העיר החדשה (בגדה המזרחית של הנהר). אבנו מולאי מוחמד מחברת בין שני החלקים הללו. העיר ממוקמת 560 מטרים מעל פני הים, והטמפרטורות הממוצעות בה נעות בין 18 ל-36 מעלות צלזיוס בחודשי הקיץ ובין 2 ל-7 בחורף. כמות המשקעים השנתית היא 450 מילימטרים. פרנסת תושבי העיר, כמיליון איש, ממפעלי קרמיקה, מהכנת מוצרי עור ומתעשיית טקסטיל. בתקופת שלטונו של הסולטן מולאי אסמעיל, 1672–1727, היא היתה בירתה של מרוקו.

     


דרכי ההגעה למקנאס

מרבאט - הדרך מרבאט למקנאס אורכת 138 קילומטרים וחולפת על פני שטחים חקלאיים ומטעי זיתים.

מפאס - הנסיעה בכביש מהיר בן ארבעה נתיבים, 60 קילומטרים. הדרך מישורית ומימינה רכס זרהון. בהמשך חוצים את נהר בופקראן (Boufakrane) ועוברים על פני כפרים רבים עד הפנייה ימינה למקנאס.

מקנאס דרך פאס מקנאסמקור השם

השבט הברברי מקנאסה (בברברית לוחם) הקים את העיר מקנאס במאה התשיעית.

ה"מדינה"

העיר העתיקה גדולה מאוד. במאה ה-17 היא הוקפה בחומה עם שערים מפוארים, שהבולטים בהם הם אל-מנצור, אל-ברדאווין ואל-חמיס. הרחובות בה צרים ויש סמטאות רבות ושווקים.

הסיור ב"מדינה" מחולק לשלושה אזורים: הארמון והאורוות (מומלץ לעשותו בכרכרה), מרכז ה"מדינה" והמלאח.

נקודה 1: כיכר אל-הדים

מקור שמה הכיכר ההרוסה, כי בתקופת מולאי אסמעיל נהרסו כל הבתים הסמוכים לאזור הארמונות על מנת שיהיה ניתן לראות את יופיו של שער אל-מנצור. הכיכר גדולה וממוקמת במרכז ה"מדינה". משני צדי הכיכר חמישה מבנים קטנים עם גג ירוק. בכיכר מזרקה, מסעדות בשר ודגים וחנויות מזכרות, ובדרומה שוק מקורה גדול. כמו כן יש בה תחנת כרכרות. מהכיכר ניתן להיכנס דרך שער אל-מנצור לארמונות המלוכה. במרבית התקופות שימשה הכיכר מקום מפגש לסוחרים.

כיכר אל הדים-קובינקודה 2: שער אל-מנצור (Bab el Mansour)

השער נמצא בדרום הכיכר ונחשב ליפה ביותר במרוקו. גובהו כ-17 מטרים. בנייתו החלה בשנת 1697, בתקופת מולאי אסמעיל, אולם היא פסקה אחרי מותו בשנת 1727. מולאי עבדאללה, בנו של מולאי אסמעיל המשיך בבנייה עד 1732.

שער אל מנצור קוביהאדריכל של באב אל-מנצור

האדריכל היה נוצרי שהתאסלם בשם אל-מנצור. האגדה מספרת שבסיום בניית השער שאל המלך את אל-מנצור אם יכול היה לבנות שער יפה יותר. תשובתו היתה חיובית וכתגובה ערף המלך את ראשו.

השער יפה במיוחד, ובו עבודות קרמיקה ופסיפסים בצבעים חום וירוק ושני עמודי שיש, שנלקחו מוולביליס, הנושאים את מגדלי השמירה. מעל השער כתובת באריחים כחולים המציינת את ניצחונותיו של מולאי אסמעיל. מבנה השער עצמו משמש כיום גלריה לאמנות. האתר הוכרז על-ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית.

ליד השער, מצד שמאל, יש שער חום קטן יותר, באב ג'אמע אן-נואר, שממנו נכנסים לאזור הארמון.

נקודה 3: כיכר לאלה עוודה (Place Lalla Aouda)

מהשער הצדדי הסמוך לשער אל-מנצור נכנסים ישירות למתחם שבו שלושה שערים מקומרים מחוברים זה לזה שצבעם חום בהיר. הרחבה היא מגרש מסדרים ומצעדים מתקופת מולאי אסמעיל. במגרש זה הוצבו העבדים מאפריקה שהביא מולאי אסמעיל כמשמר המלך. מנקודה זו ניתן לקחת כרכרה לסיור.

נקודה 4: מסגד לאלה עוודה (Mosquee de Lala Auda)

בחלק המזרחי של הכיכר שוכן מסגד לאלה עוודה.

הכניסה למוזוליאום קובי

נקודה 5: אולם השגרירים (Koubbat el Sufara)

בצד המערבי של כיכר לאלה עוודה וצמוד לחומה נמצא מבנה עם גג ירוק, המכונה קובאת אל-סופרה. שמו השני הוא קובאת אל-חייטין (Koubat el Khayatine), אולם החייטים, בשל ייעודו הקודם מהמאה ה-13 עד שלטונו של מולאי אסמעיל. במאה ה-15 שימש המקום לקבלת פנים לשגרירים ולדיפלומטים, בעיקר לצורכי ניהול משא-ומתן לפדיון שבויים נוצרים. במרתפיו של אולם המבנה נמצא בית-הסוהר קרה, שם נכלאו העבדים ששימשו את מולאי אסמעיל בעבודות הבנייה במקנאס.         אולם השגרירים

נקודה 6: מאוזוליאום מולאי אסמעיל

מכיכר לאלה עוודה הולכים ישר עד החומה. במפגש עם החומה פונים ימינה, שמאלה ונכנסים דרך שער מולאי אסמעיל, שער כפול המעוטר בחלקו העליון באריחים כחולים. המאוזוליאום נמצא בצד שמאל (הכניסה מותרת), והכניסה דרך שער גדול חום-אדום, שיש בו שני פתחים קטנים ועיטורי אבן בחלק העליון.

מיד אחרי הכניסה, בצד ימין, יש שער צהוב מקומר וממנו נכנסים לבית-הקברות של בני משפחת מולאי אסמעיל, שהקים את המקום בשנת 1703. בהמשך יש כניסה למבואה, שבחלקה התחתון יש אריחים בשלל צבעים והחלק העליון צהוב. במרכז המבואה יש מזרקה. בהמשך הדרך חלקת קברים נוספת של בני משפחתו הקרובים. ברצפת המאוזוליאום שטיחים אדומים ומעל הקבר קשתות ותקרה מעוטרת. שני שעוני מטוטלת מוארכים נמצאים משני צדי הקבר; אלה הוענקו למולאי אסמעיל על-ידי לואי ה-14, לאחר שזה האחרון סירב לתת למולאי אסמעיל את בתו לאישה.

שעות פתיחה: ימי ש'–ה' 9:00–12:00, 15:00–17:00 (המקום משמש גם כמסגד).

מאוזוליאום מולאי איסמעיל

נקודה 7: דאר כבירה (Dar Kebira)

זהו אזור ארמונות דרומית למדינה, סמוך לשער סידי עאמר אל-חסאני. בנה אותו מולאי אסמעיל, אך כיום הוא בשלבי התפוררות.

נקודה 8: שער הרוחות (באב א-ריח)

והדרך המובילה לארמון מהמאוזוליאום דרומה, בכביש שמשני צדיו חומה, עוברים דרך באב א-ריח (שער הרוחות). נוסעים בכביש כמה מאות מטרים כאשר משמאל החומה של המאוזוליאום ומימין חומת ארמון המלך שבה כמה פתחים קטנים המאובטחים בידי חיילים.

נקודה 9: המשוואר (Mechouar)

ביציאה מהדרך המתוחמת מגיעים לרחבת הארמון, המשוואר.

המשוארנקודה 10: ארמון המלך (Dar el Makhzen)

מימין לרחבה הגדולה ישנו שער הכניסה הראשי לארמון. היה זה ארמונו הרשמי של מולאי אסמעיל, וכיום הוא משמש כארמון המלך. בתוכו גנים בוטניים. המקום סגור למבקרים.

הארמון

נקודה 11: ארי א-סואני (Heri as Souani)

המקום נמצא שני קילומטרים דרומית-מערבית לארמון באבנו באב מארה. הכניסה אליו דרך שער מקומר. האולמות בו מרשימים, קירותיהם עבים מאוד ויש בהם עמודים וקשתות.

באחד האולמות יש דלת עץ ישנה ועליה חריטה של שמש גדולה. השמש היתה סמלו של מולאי אסמעיל והוא כונה מלך השמש. במאה ה-17, תקופת מולאי אסמעיל, שימש המבנה מחסן תבואה לבית המלוכה ולצבא, ומקום אחסון מזון ל-12,000 סוסים. סמוך למקום זה נמצא בור מים, שממנו שאבו מים לאורוות ולמחסני התבואה.

במקום צולם הסרט "הפיתוי האחרון של ישו" של מרטין סקורסזה.

המקום פתוח בכל יום בשעות 9:00–12:00, 15:00–19:00.

ארי סואנינקודה 12: בריכת אגדל (Agdal Basin)

סמוך לאורוות יש בריכה מלבנית גדולה – אורכה 319 מטרים, רוחבה כ-150 מטרים, עומקה 3.5 מטרים. מדובר במאגר מים מלאכותי, אשר שימש להשקיית גני הסולטן והסוסים וכן כבריכה למשפחת המלך.

האגדה על בתו של מלך צרפת לואי ה-14 מולאי אסמעיל הזמין את בתו של מלך צרפת למקנאס ובנה עבורה בריכה כדי לתת לה הרגשה של ים. המקום לא מצא חן בעיניה, כי לטענתה הוא קטן מדי. מולאי אסמעיל מצא לבריכה שימושים אחרים.

בריכת אגדל 

נקודה 13: מוזיאון דאר ג'אמע (Musee Dar Jamai)

המוזיאון נמצא מצפון לכיכר אל-הדים. במקור היה זה ארמון שנבנה בשנת 1882 ושימש את הווזיר מוקטר הגדול, ממשפחת ג'אמע (דודו של הסולטן מולאי חסן הראשון). עם מותו של המלך בשנת 1894 איבדה המשפחה את כל רכושה, כולל הארמון. בשנת 1926 הוא הוסב למוזיאון. המוזיאון מציג אמנות מודרנית, ונמצאים בו תחריטי עץ, ציורים על עץ, מלבושים עם רקמות משי, שטיחים, קרמיקה, בדים, תכשיטים, כדים מהמאה ה-18 , צלחות מעוטרות, כתבי יד, רהיטים ועוד.

הוא פתוח בימים ד'–ב' בשעות 9:00–12:00, 15:00–18:30, טל': 0535530863.

נקודה 14: המסגד הגדול (Grand Mosquee)

המסגד נמצא סמוך למדרסת בו אענאנייה, ליד רחוב דאר ג'אמי. הוא נבנה במאה ה-11 ע"י המוראביטון. זהו המסגד הגדול והחשוב בעיר, וכולל 11 שערים. מינראט המסגד מצופה באריחים ירוקים.

נקודה 15: מדרסת בו אענאנייה (Bou Inania)

המדרסה נמצאת מול המסגד הגדול, ברחוב נאג'ארין (Rue Najjarine). יש בה אולם תפילה, אגן טהרה וכיתות לימוד. הגג שלה בנוי מרעפים בצבעי ירוק ואדום. עיצוב פנים המדרסה באריחים ובגבס. ניתן לעלות לגג לתצפית על המסגד ועל ה"מדינה". המדרסה נבנתה בשנת 1350 על-ידי הסולטן אבו עינאן מהשושלת המרינית. בנייתה נמשכה עד 1358.

שעות פעילות: כל יום בשעות 9:00–12:00, 15:00–18:00.

אבו עאנייהנקודה 16: השווקים

השווקים שוכנים בין כיכר אל-הדים למסגד הגדול ולשער ברימה. מומלץ להיכנס מכיכר אל-הדים ולפנות צפונה (האזור המרוחק משער אל-מנצור) לכיוון השוק המקורה. בשווקים יש דוכנים למכירת שטיחים ברבריים, כלי נחושת, כלי כסף, קרמיקה ושיבוץ חוטי כסף במתכת. מרבית השווקים נמצאים ב"מדינה".

1. שוק המימונה – שוק העוגיות

2. שוק אוקשן (Okchen) – שוק רקמות, בתוך שוק קיסרייה

3. שוק התכשיטים (Qissariat ad dahab)

4. שוק הנגרים (souk en najjarin)

5. שוק קולעי סלים ונפחים

(souk el bezzarin)

6. שוק השבת (souk es sebbat) – מיועד בעיקר לתיירים

7. שוק קיסרייה א-דללה – שוק שמיכות וגלביות, ליד המסגד הגדול

8. שוק פירות וירקות – ליד השער החדש, סמוך לרחוב אל-הנייה (Rue el Hanaya)

9. שוק התבלינים ושוק הפשפשים – ביציאה מה"מדינה" דרך שער ברימה יש לפנות צפונה

נקודה 17: שער ברימה

זה אזור השווקים ושער היציאה מ"המדינה". בעיר מקנאס אתרים יהודיים רבים, שעליהם מופקד שוטר מקומי. בין האתרים המלאח הישן, המלאח החדש ובית-הקברות.

 נקודה 18: באב אל-חמיס

באב אל-חמיס (השער החמישי) הוא שער הכניסה ל"מדינה" ולמלאח. זה שער יפה במיוחד עם עיטורים בצבעים חום, ירוק וכחול. משני צדיו עמודי תמיכה גדולים חומים בהירים. על השער הכתובת: "אני הוא שער המזל והבריכה, ויופיי הוא כמו הירח המלא בשמים. בנה אותי מולאי אסמעיל, ועל כן ההצלחה והשפע טבועים בקירותיי ואני מוקף במזל טוב ובברכה".

באב אל חמיס

נקודה 19: המלאח הישן

המלאח, שנבנה בשנים 1679–1682, נמצא בתוך ה"מדינה". הוא מוקף חומה ונכנסים אליו דרך באב אל-חמיס. עם כניסתנו ניתן להבחין בצד שמאל ברחוב קטן יחסית המוביל ישירות למלאח.

הסמטאות במלאח צבועות בחלקן באדום והרחובות בו צרים. על חלק מהדלתות סממנים יהודיים, כמו ריקועי מתכת בצורת מנורה ושקע במשקוף הדלת שהיתה בו מזוזה. באזור שער אל-חמיס היתה המאפייה. מקומות מרכזיים מומלצים לסיור במלאח הם רחוב זנקאט ג'דיד (Zenkat Jdid), רחוב עאנטור, רחוב גנואה 25 (בעבר היה במקום בית-כנסת, כיום המקום משמש כמסגד קטן), רחוב אמאם אל-בוסארי, רחוב אל-עטארין (El Attarine), אזור העווינה (ברזיית המים), רחוב הקצבים, רחוב אל-רופראן (El Rhoufrane). המלאח נחשב לאחד היפים במרוקו והיהודים כינו אותו "ירושלים הקטנה". היציאה מבאב אל-חמיס.

הכניסה למלאח המלאח הישן במקנאס  אל עווינה במקנאס

נקודה 20: המלאח החדש

המלאח החדש נמצא דרומית למלאח הישן. בולבאר א-סלאם מפריד ביניהם. המלאח החדש נבנה כ-150 שנה אחרי זה הישן.

בית-הספר תלמוד תורה, מקנאס

בית-הספר נמצא במלאח החדש, ברחוב מקנאס. שער הכניסה אליו חום ומעליו גגון. השילוט מעל השער בעברית, בערבית ובאנגלית. שער זה בדרך כלל נעול, וכיום הכניסה צדדית, מהסמטה הסמוכה, דרך דלת חומה. מבנה בית-הספר בן שלוש קומות, ובו כיתות לימוד. יש במקום גם חצר. בבית-הספר ניתנו שלוש ארוחות ביום לכל תלמיד.

באחד האגפים נמצא בית-כנסת קטן ופשוט, הבנוי בצורת מלבן. יש בו ארון קודש עשוי מעץ ובו ספר תורה בן 300 שנה.תלמוד תורה בית הכנסת
תלמוד תורה מקנאס 2

בית-הכנסת מאיר טולדנו, די טאנזה

בית-הכנסת נמצא במלאח החדש, בפינת הרחובות אל-מוטנאבי (El Moutanabi) וחיטאן (Hittene). למבנה שתי קומות, והוא צבוע בלבן.

בית כנסת טולדנו מקנאס
תלמוד תורה החצר הפנימית

נקודה 21: בית-הקברות היהודי

בית-הקברות נמצא ברחוב מקנאס, בפינה הדרום-מזרחית של החומה, מול המלאח החדש. הוא מוקף בחומה הצבועה באדום-כתום, אשר מפרידה בין המלאח הישן לזה החדש. הכניסה אליו מפתח קטן שחור. בית-הקברות משתרע על שטח נרחב ביותר. מתוך בית-הקברות ניתן להבחין במבנים ובגגות של המלאח הישן. קבורים בו רבנים חשובים: ר' רפאל בירדוגו, ר' אברהם טולדאנו ור' חיים משאש. השומרת על בית-הקברות היא זוהרה, המתגוררת במקום וממשיכה את דרכו של אביה בשמירה על בית-הקברות.

 בית קברות קברו של ר רפאל בירדוגו