יומן מסע למרוקו


יומן מסע למרוקו - יופי עוצר נשימה במרוקו  ארץ המג'רב 

מאת: אברהם (אבי) אביזמר -מחנך, סופר והיסטוריון © כל הזכויות שמורות למחבר

במרוקו כדאי לבקר, נקודה! מי מאתנו חפץ לטעום מתבלין המזרח מחד ומתערובת צרפתית מערבית מאידך, זה המקום שיש לסמנו בעדיפות לביקור היום או בעתיד. אודה על האמת התייחסותי לגבי מרוקו בביקורי, הרבים, הייתה דו ערכית. מצד אחד שנולד, כאן, היודע את שפת הרחוב ומתמצא היטב באורחות היהודים שם, מחד. אך מצד מאידך, אני, שגדלתי ועוצבתי בישראל, ועל שכמותו כתב המשורר שאול טשרניחובסקי "האדם אינו אלא תבנית ארץ נוף מולדתו" חסר הייתי את היסודות ההכרחיים להכרת התרבות, המסורת, המנהגים והמנטליות של אוכלוסייה המרכיבה בפסיפס עדין את הארץ – ארץ המג'רב’, ובהם 60% מוסלמים על גווניהם, בעיקר סונים, 35% ברברים ו- % 5 זרים ובהם כ- 3,000 יהודים.

לא מזמן הדרכתי קבוצת מטיילים ישראלים למסע בן 14 ימים. המסלול נקבע לאחר בדיקת המכנה המשותף הרחב ביותר מקרב משתתפי הטיול. יש וביקשו להדגיש את נושא השורשים, ויש את נושא המסורת וקברות הצדיקים. אחרים העדיפו את האפשרות לנפוש ולבלות. אך כולם יחד ביקשו למצות את החופשה כמה שניתן. כמדריך ותיק בכלל ולמרוקו בפרט (למעלה מ – 100 פעמים!!!), ואמנם המסלול ובתי המלון לאורכו תאמו לחלוטין את הציפיות.

קצת היסטוריה של העת החדשה:

מרוקו קיבלה עצמאות בשנת 1956, לאחר שהוכרה ע"י חברות האו"ם. עד אותה תקופה שלטו הצרפתים והספרדים במרוקו באמצעות פרוטקטורט. בחבלים מסוימים, כמו טנג'יר בצפון והסהרה הדרומית שלטו הספרדים. המנהיג המקובל והמוכר של העם המרוקני באותה עת היה "מוחמד החמישי" אשר הוכר כמלך ב - 56. מרוקו, בעקבות משאל עם הפכה לרפובליקה מלוכנית שבירתה רבאט. למרוקו פרלמנט בן   שני בתים ומשכנו ברבאט. ב - 1961מת "מוחמד החמישי" ואת מקומו ירש בנו "חסן השני", אשר כיהן בתפקידו 1999, מועד בו הוא מת ואת מקומו ירש המלך מוחמד השישי שמכהן עתה. למלך אשה ממוצא יהודי העונה לשם סאלמה למשפחת בינני (בן חיון) מפס. לזוג המלוכתי יש בן בשם, איך לא, חסן, והוא עתיד לרשת את אביב בבוא העת. בפרלמנט . אושרה חוקה שהציע המלך, חסן בזמנו, ועיקרה מרוקו הנה תחת שליטה של מלוכה שושלתית.

מתחילת עצמאותה דגלה מרוקו בקו נוקשה של מדינות חזית הסירוב הערבי. אבל בעקבות התקריות עם ספרד בנוגע לסהרה הספרדית, אשר במהלכם מרוקו לא זכתה לתמיכת אותן מדינות, שינתה מרוקו את מדיניותה, והיום הקו שבו דוגלת מרוקו הנו מערבי, ובהתאם גם יחסה לישראל בכלל, וליהודים החיים בקרבה ואלה שבתפוצות בפרט.

גאוגרפיה:

מרוקן שוכנת בקצה הצפוני מערבי של יבשת אפריקה, ומכאן מקור השם מג’רב. שטחה כ - 712,550 קמ"ר, ומספר תושביה כ - 35 מיליון. מרוקן מחולקת לחמשה אזורים גיאוגרפים:

1. מישורי החוף (האוקינוס האטלנטי והים התיכון).

2. שרשרות הרי האטלס.

3. שרשרת הרי הריף.

4. המישורים שמעבר להרי האטלס בואכה מדבר סהרה המזרחית.

5. הסהרה הספרדית (זו הדרומית).

האקלים במרוקו דומה לאקלים בארצנו, אם כי כמות המשקעים גדולה יותר, למרות שמזה שנתיים לא ירד די  גשם במדינה. על אף זאת מים לא חסר, וזאת כתוצאה מהפשרת השלגים בהרי האטלס. החקלאות מבוססת בעיקר על הדדים, ענבים, תאנים, רימונים, סלק סוכר, זית, ארגן ואגוזים למיניהם.

מרוקו הנה היצואנית מספר 2 בעולם של פרי הדר - אחרי ספרד. כמו כן מרוקו עשירה במחצבים ובעיקר בפוספטים. כן מופקים מאדמתה נחושת, ברזל, ברום ומלח. התעשייה במרוקו בשלבי התפתחות והיא עוברת תהליך של מודרניזציה.

טיפים:

איך להגיע? ראשית כל ישראלי רשאי לבקר במרוקו. יוצאי מרוקו ובני זוגם/ן לא נדרשים לויזה, אלא לדרכון בר תוקף, שבו מצוינת  העובדה שהם נולדו מרוקו. אחינו ילידי הארץ וארצות אחרות יידרשו להציג אשרת כניסה, שאותה כל משרד טוב יכול לארגן לכם. הויזה מונפקת ע"י השלטונות המרוקנים ללא תשלום!!!.  אך נדרשים שבועיים להכנתה. מומלץ להגיע למרוקו בטיסה (סדירה!!) דרך אירופה, אך ישנה אפשרות להגיע גם באוניה דרך ספרד, אך אני ממליץ על כך פחות, משום שזמן ההמתנה לקבלת האשרה בטנג'יר הוא רב ביותר!!!.

המטבע המקומי: "דירהם", והוא שווה כ- 50 אג' (נכון להיום). מומלץ לפרוט כספים אך ורק בבנקים או בדלפקי הקבלה של (מרבית) בתי המלון.

בתי המלון:  בסה"כ ברמה גבוהה. המחירים זולים, בעיקר בערי השדה. יחד עם זה מזגנים -, אין סיכוי שיאפשרו לכם להפעיל במשך היום אלא בשעות הערב בלבד!!!.

תחבורה: החבורה הציבורית זולה מאוד. בנסיעות עירוניות קל למצוא מונית (מונית קטנה - זולה ומונית גדולה –יקרה) בנסיעות בינעירוניות מומלץ להשתמש בתחבורה הציבורית - אוטובוס או ברכבת.

המסעדות: קיימות בכל הרמות ובכל טווח המחירים.

כשרות: בערים הגדולות אין בעיה, כלל ובערי השדה צריך למצוא פתרונות במקום - לחם, סרדינים, זיתים ושתיה. יש במרוקו כ – 30 מסעדות כשרות. בעיקר בקזבלקה, בפאס ובמקנאס.

קניות: רצוי להכין רשימת קניות מראש, זאת משום שהפיתויים עצומים, עם זאת תמצאו מגוון גדול מאוד של כפתנים, ברדים, מוצרי עץ ועור, שטיחים ותכשיטים וכיו"ב. רצוי להתמקח אך במידת הסבירות. הסוחרים יקבלו אתכם בזרועות פתוחות מאוד. רק שפתחו את הארנק!!!. מתי תדע שהגעת למחיר הנמוך מבחינתך? בעיקר, כאשר הסוחר יעמוד על הרגליים האחוריות שלו במחיר האחרון שהוא הציע לך!!!.

מים ושתיה: ככלל, המים הרגילים במרוקו טובים לשתיה. משקאות חריפים תמצאו אך ורק בבתי המלון ובמועדונים. עם זה המים והשתיה זולים מאוד. על כן מומלץ שבכל יום תצטיידו בבקבוק מים מינרליים גדול וקר.

חיי לילה: כמה מפתיע, ואולי לא, מרוקו משופעת במועדונים מכל הסוגים וכל אחד ימצא את שמתאים לו. יש מועדונים מזרחיים עם תזמורת ורקדניות בטן, יש מועדונים המתמחים בפולקלור מרוקני ויש מועדונים מערביים לכל דבר ועם כל "המשתמע" מכך. המלצתי לנהוג באיפוק ולא להתלהב!!.

מסלול הטיול:

קזבלנקה - מוגדור - סאפי

על קזבלנקה בהמשך. מיד עם הגיענו למרוקו ואנו בנסיעה לאורך כביש החוף קזבלנקה – סאפי. הכביש צמוד למצוק כורכר הנוטה בתלילות לעבר הים, כל פיסת אדמה מנוצלת כאן ממש עד מטרים ספורים מהים. בדרך נכנסים לעיר אזימור. חולפים על פניה של החומה הפורטוגזית והמדינה הקדומה. מקיפים את החומה ונוטים צפונה. בפינה הצפוניתנ צפה וואדי "אום א-רביע" אחד מהנהרות הגדולים המנקזים את האטלס התיכון, שם מצוי קברו של אחד הצדיקים החשובים במרוקו -  ר' אברהם מול נס, שאני, אגב, קרוי על שמו.

ר' אברהם מול נס קבור במערה חצובה בתוך סלע כורכר כשסמוך אליו , ובאותה מערת קבורה נמצא קברו של התנא ר' יוסף הגלילי. סיפורי נסים, שסופרו על הצדיק הזה יכולים לגדוש ספר עב כרס, סיפור  אחד מספרים על אישה (מוסלמית) שנשאה תינוק בידה והלכה לה על גדת המצוק של וואדי אום א' - רביע לפתע נשמט התינוק מידה ונפל מהמצוק אל תוך המים, היא זעקה באחת את שמו של הצדיק, ומיד נתרומם ועלה לו התינוק מתוך המים היישר לתוך זרועותיה.

סאפי - מוגדור:

ממשיכים דרומה לאורך חוף האוקיינוס האטלנטי. הנוף, עתה, הוא של עצי הארגן, תופעת טבע יחודית למרו, בעיקר באזור זה. צאן מטפס על  העצים ואוכלות את העלים והפרי. בהמשך הגעה לסאפי – עיר נמל וחרסים – מרבית התושבים עוסקים בעבודת הקדרות. ביקור באזור הזה הוא מתבקש וחובה. עוד באותו יום אחה"צ נסענו לעבר עיר הנמל הפורטוגזית היפה שבערי החוף האטלנטי - מוגדור - אסווירה בערבית. ביקרנו בנמל – סרדינים לאכול, כאן, חובה!!. . משם עלינו על החומה הפורטוגזית וצפינו לעבר האוקיינוס האטלנטי, בינות לתותחים מאיימים שהיו להם, בודאי, ימים יפים יותר.

על " המלאח", כאן, אפשר לוותר, אך על סמטאות העיר הציורית לא לוותר. הרחנו את ריחו של עץ הערער, ממנו מכניסים בעלי מלאכה זעירים חפצי חן, לעת צהרים כשבטנו מלאה בדגי האטלנטי המשכנו בנסיעה דרומה לעבר העיר אגאדיר.

אגאדיר:

עיר נמל מהחשובות במרוקו, חוף חולי, זך ונקי. טמפרטורה ממוזגת לאורך כל השנה. נמל דיג ותעשיית מוצרי דייג הפכו אותה לאחת מהערים המשגשגות במרוקו. ראשיתה כעיר נמל קטנה שהשתפלה מהמצודה לעבר הים, ברעידת אדמה שפקדה אותה ב1960- ניספו מרבית תושביה ונהרסו כל בתיה. "חסן השני הבטיח לבנותה מחדש. העיר תוכננה להפליא. שפע של בתי מלון, טיילת מהיפות שבעולם בה שוכן מועדון הים-התיכון הטוב ביותר בעולם. כאן התמקמנו במלון  טיבולי הטוב והמכניס אורחים. בערב בילינו בשירה עממית מקומית במועדון הלילה "אלהמברה" שבמלון סהרה. יומיים של שלווה בעיר המקסימה והופ עם שחר, למחרת,  יצאנו מאגאדיר לעבר העיירה וורזאזת הממוקמת על גבול הסהרה, עקפנו את העיר מראקש שעוד נגיע אליה, ונסענו דרך עמק הסוס דרך טרודאנת, טלווין, תאזנכת לעיר השקטה והיפה – וורזאזת. בדרך אנו נוסעים בין אפיקי נחלים, כשהמקומיים מגדלים גידולים עונתיים. חולפים על פני כפרים עשויים בוץ. לא מפספסים קניית זעפרן – התבלין היקר בעולם בעיירה טלווין, ושטיחים מתזנאכת שהם שם דבר בכל מרוקו!!!..

עוד לפני הכניסה לעיר. חובה לבקר באחת הקסבות היפות והמרשימות במרוקו "קסבת איית (שבט) בן הדו", קסבה הבנויה  כולה מלבנות בוץ, מוקפת חומה בה חיו זה לצד זה יהודים ומוסלמים. המלאח שרד בו עד היום, ואונסקו נטל על עצמו את שיקום הקסבה, בשל מצבה הרעוע והסכנה שהיא מהווה לתושבים החיים בה. השלטונות נאלצו להעבירם ולשכנם בגדה השנייה של וואדי אל מלח. היהודים שגרו במקום ועלו ארצה גאים גרים, כיום בישובים מעלות ושלומי. לעת ערב הגענו לעיר וורזאזאת.

 ווורזאזאת:

וורזאזאת, עיד חדשה יחסית נוסדה בתקופה הפרוקטורת הצרפתי בשנת 1928. לא תמצא בה "מלאח" קלאסי אלה מדינה. העיר שימשה כמקום מושבו של הגאלווי של מראקש "תוהמי אל מדני", שהיה מושלה של מרוקו בתקופה שמוחמד החמישי היה בגלות (1951 – 1956). במקום שרדה קסבה מתקופה זו "קסבת תאווריר" שאותה בנה הגאלווי לאשתו האהובה.

וורזאזאת משמשת, כיום, כשער לסהרה המרוקנית, ממנה יוצאת התיירות המדברית לעבר נאות המדבר של הסהרה ולאורך היפה שבואדיות - וואדי דרעא, היא גם נחשבת כ"עיר הסרטים" של מרוקו. תעשיית הסרטים העולמית מצאה כאן כר נרחב לצילום סרטים אוטנתים ויפי הקסבות המקיפות אותה הפכוה לעיר אקזוטית ביותר לפתחה של הסהרה המזרחית. השתכנו במלון "ברבר פאלאס" מהמפוארים שבמלונות וורזאזאת, בריכת שחייה ענקית, אוכל ושרות מצויינים.

עמק הסוס – טודרה – חבל תפיללאלת:

מוורזאזאת נסענו בדרך ארוכה, דרך הקסבות, על שום 1,000 הקסבות הפזורות לאורכו של העמק. הקסבות יפות ועוטרת את הדרך מעין תפאורה. עברנו את העיירות סקורה, בולמן וטינעיר ומשם ירידה דרך הכפר טודרה לקניון הטודרה המרשים והמצוקי!!!. מרשים מאוד. חניה למנוחה וצהרים, ואנו ממשיכים  בנסיעה אל נאת המדבר הגדולה תפיללאלת. ביקור בשוק של ריסאני חובה. לינה מוקדמת ובבוקר מוקדם, אחד מן השיאים של הטיול – נסיעה לצפות בזריחה ולטפס על חולית מרזוגה.  

מראקש:

הבוקר אנו בנסיעה ארוכה למראקש דרך טאזרין ואגדז' אליה נגיע רק בלילה מאוחר!!. הגענו לעיר ולאחר ארוחת ערב לא ויתרנו על סיור פנורמי בעיר,  בבוקר יום חדש -מראקש העיר האדומה, הסגנונית והציורית שבערי מרוקו, ואולי העיר המרוקנית ביותר. ביקרנו בגני המנרה שם חגגו יהודי מראקש את חגיגת המימונה מתחת ל – 12 אלף עצי זית וסביב בריכת המים הגדולה. משם לארמון הקוגרסים ומסגד הכתוביה. למלאח ולמדינה עם הכיכר המפורסמת ביותר במרוקו "ג'אמע ל פנה".  אחה"צ חובה נסענו לעמק האוריקה, מרחק של כשעת נסיעה מהעיר. אל שיפוליו של האטלס הגבוה. בנוף קדומים פראי לאורכו של נחל האוריקה. נוף של כפרים ציורים בנויים לבנות בוץ ואבן. כשעל גדות הנהר מגדלים כל טוב הארץ. ירקות, פירות ותבלינים, על אם הדרך עצרנו, בכפר "עאבלו" כדי לעלות על קברו של ר' שלמה בלחנש - שמעשה נסיו קשורים בדרך כלל להופעתו של נחש. שם חיה לו, עד היום עמרם אלפסי – יהדי ערירי שמתה עליו אשתו לפני כ – 6שנים. משפחתו יודעת לספר שהצדיק הופיע בחלומם וציווה עליהם לא לעלות לארץ ולשמור על מתחם קבורתו והם עושים זאת באמונה ובאהבה, וכך אומנם הם עשו ובאו מאיסווירה לכאן. חזרנו על עקבינו כדי לבקר בשכיותיה של מראקש,  ארמון הבהייה, המדינה והגליז (הרובע החדש) שנבנה בתקופת הפרוטקטורת הצרפתי.  בערב חגגנו בפנטזיה מרוקנית אצל עלי לא רחוק מהעיר, רקדנו והשתוללנו עד השעות הקטנות של הלילה.

מפלי האוזוד – איחפן - פאס:

אחרי יומיים במראקש נסענו צפונה אל מפלי האוזוד שבאטלס התיכון. שמורה מהממת ביופייה, ואני ממליץ שתגיעו לכאן כמה שיותר מוקדם בבוקר על מנת לצפות במשפחות שלמות של קופים, וכמובן להנות מן המפלים המטילים את המים מגובה של 150 מ'. בדרך לפאס עוד שתי עצירות חובה האחת במקורות הנהר אום רביע ובעיירה היפה במרוקו – איפרן. לפאס הגענו עייפים, תשושים ומרוצים. למחרת היום בקרנו במדרסות העתיקות, בשווקים ובבתי  - המלאכה, המייצרים בשיטות של ימי הבניים. לא ויתרנו על בית הכנסת של משפ' אבן דנאן וברחוב שבו התגורר – הרמב"ם. בערב יצאנו לחפלה מרוקאית בלתי נשכחת.

בקריאת התורה בעת תפילת שחרית של המשלחת
בביהכנ''ס בפאס-אביזמר
פאס – מקנאס - ווז'אן - טיטוואן - טנג'יר:

ביום שלמחרת בקרנו במקנאס המכונה ירושלים של חו"ל במדינה, במלאח, בשוק ובככר להדים, בשער היפה ביותר במרוקו "באב אל מנצור" וסיימנו במוזליאום של רב התליינים השולטן "מולאי איסמעיל" – מייסדה של מקנאס.

ממקנאס נסענו לעבר העיר הציורית והיפה, הנמצאת בהרי הריף - טיטוואן. בדרך, איך אפשר שלא לפקוד את קברו של ר' עמרם בן דיוואן, מגדולי צדיקי מרוקו, צנוע ועניו בחייו ובמותו ביקש להיקבר בקבורה צנועה ורק גל אבנים גדול מכסה על קברו, שממנו צמח עץ זית אדיר ממדים, שלמרות כל שפקד אותו במדורות ההילולא שהודלקו בין ענפיו עדיין הוא שורד ומוכיח את גודל הנס. מווזאן, כאמור, לטיטוואן וטנג'יר.

טיטוואן:

טיטוואן, עיר ציורית ויפיפה הנמצאת במורדות הצפונים של הרי  הריף, כאן ביקרנו במדינה ובמלאח. התרגשות רבה חווינו כאשר אחד הנוסעים החבר אלמקייס מאשדוד הנחה אותנו במיומנות רבה בין סמטאות המלאח היישר אל ביתו. קבלת הפנים של הדיירים המרוקנים הייתה יוצאת מן הכלל. מכאן המשכנו, איך לא? לשוק המקומי. עמסים המשכנו לטנג'יר העיר הצפונית מערבית ביותר במרוקו.

טנג'יר - קניטרה:

לטנג'יר הגענו בשעות הערב המוקדמות, עיר מודרנית, יפה ולבנה, רחובות רחבים ומסודרים, בקיצור עיר מערבית לכל דבר. ניכר בה השפעה ספרדית רבה. התמקדנו במלון סולוז'ור המהודר, ובערב ניתנה לנוסעים האפשרות לבילוי חופשי. חלק נשאר במלון שהציע מגוון פעילויות, וחלק אחר בחר לבלות במועדון בסגנון אוריינטלי אחד מרבים הקיימים בעיר. בבוקר מוקדם יצאנו מהמלון בדרכנו לסיור בעיר, תחילה ביקרנו במדינה (העתיקה), ואח"כ לתצפיות מקרן אפריקה בו נפגשים הים התיכון והאוקיינוס האטלנטי, בנמל העיר ולבסוף כרגיל בפטי/ גראנד סוקו (השוק הקטן /הגדול). בגמר הסיור בעיר שמנו את פעמינו דרומה בואכה קניטרה, הנמצאת כ - 40 ק"מ צפונה מרבאט. בדרך ביקרנו במערות הרקולס שהזכירו לרבים מאתנו את מערות ראש הנקרה שלנו. אחה"צ הגענו לעיר קניטרה.  - משם לארוחת צהרים (דגים על האש) משותפת בעיירת הנופש סאלי, הצמודה לבירה רבאט.

קניטרה:

עיר שקטה השוכנת לחוף האוקיינוס האטלנטי. יש בה נמל מסחרי ונמל דייגים גדול. בערב במלון ספיר לצלילי תזמורת מרוקנית אוטנטית עד השעות הקטנות. בבוקר עשינו דרכנו לרבאט הבירה.

אחד הרחובות במלאח ברבאט
© שמואל(מומי)בוחבוט - ''זכרונות ממרוקו''

קניטרה - רבאט - קזבלנקה

זהו היום האחרון של הטיול, ועוד לפני שנגיע לקזבלנקה. לרבאט הגענו בשעות הבוקר והיישר שמנו פעמנו לארמון המלך -  מבנה מרשים ביופיו, שהוקם בידי הצרפתים. הרחבה שלפני הארמון הנה רחבת ידיים, לארמון לא  ניתן להיכנס , אך אפשר להגיע קרוב ואף לשוחח עם המאבטחים והשוטרים. לאחר תצלום משותף המשכנו למוזליאום של מוחמד החמישי וחסן השני  אחוזת הקבר של המלך הראשון ומייסדה של הרפובליקה המרוקנית החדשה ושל בנו חסן. האחוזה מפוארת ומשמר כבוד, המורכב מפרשים זכה לתשומת לב של מצלמות הנוסעים. משם למדינה של רבאט. הפסקת תה ועוגיות מרוקניות היא חובה. לקראת ערב יצאנו בדרכנו לעיר קזבלנקה (דאר-אל בידה/  הבית הלבן) המרוחקת כ -  90 ק"מ מרבאט, את הדרך העברנו בשירה ובסיפורים על החוויות שעברנו בטיול, וכמובן החלפת כתובות ומזכרות היו מטבע הדברים ומטבע עובר לסוחר באוטובוס.

קזבלנקה:

לקזבלנקה הגענו עם חשכה היישר למלון בסמה - מלון בן 4 כוכבים, חביב מאוד על הישראלים המלון נמצא במרכז העיר ממש - בככר צרפת, על קזבלנקה בלבד אפשר לכתוב מאמר שלם, ואני יעשה זאת בהזדמנות הקרובה, אם תאפשרו לי. אך יחד עם זאת אי אפשר שלא לציין את החוויה הרגשית שאני באופן אישי עברתי. כאשר הגעתי לעיר הולדתי בפעם הראשונה. עזבתי את קזבלנקה בגיל 3 ושבתי אליה כעבור 39 שנים. לזכור בוודאי שאיני זוכר דבר, אך סיפורים על מרוקו בכלל ועל קזבלנקה בפרט שמעתי וגם שמעתי הרבה, ואמנם כבר בערב הראשון התארחתי אצל משפחה קרובה שלי בכבוד מלכים.שנית מצאתי קהילה תוססת מאוד בעלת רוח ומעש המאורגנת היטב. למחרת יזמתי עם נחמן (יוצא רומניה) ויעל (ילידת מרוקו) ועוד שניים מהנוסעים עמי לחפש את ביתנו ב"מלאח" של קזבלנקה, ואמנם לאחר כשעתיים של חיטוט רגליים מצאנו את מבוקשנו. זכור לי היטב שאמי הזכירה את שמות השכנים שלנו,  וכן את צורת המבנה של  השכונה והבית וכן מיקומו, ואמנם למרבה הפתעתי מצאתי את הבית בעזרת אותם נקודות שצוינו בפני. כך למשל המסגד שעומד בסמוך לבית (אל ג'מאע ל שלוח) שם של שכנה שהיתה מאוד מפורסמת, וכיום זכרו אותה (הלכה לעולמה לפני 10 שנים). המספר שהיה  קבוע על הבית (74), וגם על פי צבע הדלת (ירוק). וגולת הכותרת בעל הדירה, כיום, שפתח בפני את הדלת ועמו שוחחתי ציין בפני שהוא גר בדירה מאז 1954- השנה בה עלינו ארצה!!!.

בכל מקרה בהגיעכם לקזבלנקה חובה לבקר במקומות הבאים: המסגד הגדול שבנה חסן השני, בכיכר האומות המאוחדות, בכיכר צרפת, בכיכר מוחמד החמישי, בשוק חובוש ובחוף הים והטיילת המרשימים.