יהדות מרוקו ערכיה והשגיה בישראל


יהדות מרוקו ערכיה והשגיה בישראל

מאת: סם בן שטרית

אנו מעלים על נס את העובדה, שאין לה תקדים בתולדות עם ישראל. חג המימונה, הפך בתוך שנים מועטות כחג לאומי בישראל. זאת, בניגוד לוויכוחים המרים שהתנהלו בעם ישראל  במשך 150 שנים עד שחג פורים הוכר כחג יהודי, וכ- 200 שנה עד להכרזת החנוכה כחג מחגי ישראל. ואלה, חרף הנסים והנפלאות שקרו לאבותינו בימים ההם, ובעטיים אנו חוגגים את חג הפורים וחג החנוכה.

תרומתה של המימונה בקירוב הלבבות, בהעמקת ההיכרות בין חלקי העם ובחיזוק אחדותנו הלאומית, כחג של "דלת פתוחה", הכנסת אורחים ומאור פנים. כי, הרי אין דוגמא כמסורת המימונה אצל אף עם ואומה: יהודים פותחים ב"ליל המימונה" את לבותיהם ודלתות בתיהם בפני כל דכפין ללא כל הזמנה מוקדמת. הפוקדים, מסובים לשולחן המשפחה המארחת, טועמים מהתקרובת המסורתית, שרים ומזמרים יחד. היעד: "הכר כדי שתוקיר". ביטא זאת באופן נמרץ הנשיא ה- 5 של מדינת ישראל-מר יצחק נבון בשנת 1986 בסיום חגיגות המימונה במלון דניאל-הרצליה באומרו:

"עתידה להיכתב ההיסטוריה החדשה של מדינת ישראל ותשאל השאלה: מי היו הגורמים, שתרמו לשיפור דימויה של יהדות מרוקו בעיני עצמה ובעיני כלל החברה הישראלית, ואף הקהו מן הניכור ומן הקיטוב בין אחינו האשכנזים לבין יוצאי קהילות המזרח?  אין צל של ספק, קבע הנשיא נבון, שההיסטוריונים יצביעו  על חג המימונה, החג של אהבת האדם,  כמי  שהיה לו חלק ונחלה בתרומות אלה״  (סוף ציטוט)

יהדות ללא חרמות וללא נידויים 

ההיסטוריון ד"ר שלום בר-אשר שהתמחה בהיסטוריה של יהדות מרוקו קבע: בשלש מאות השנים האחרונות, חכמי צפון-אפריקה, לא הכריזו, חרם או נידוי, על יחיד או על קבוצה, להוציא האיום בחרם על אותם תושבי עיר באלג'יריה, שסירבו להצטרף למגבית החירום-עליה הכריזה יהדות מרוקו-למען אחינו האשכנזים העניים שנפגעו בפרוגרומים ביהודי קישינב שברוסיה, כשטעמם עמם: "עניי עירך, ועניי עיר אחרת, עניי עירך קודמים". אותם יהודים בעיר באלג'יריה נבהלו מהאיום, חזרו בהם מסירובם והצטרפו למגבית החרום.

מצוות העליה לא"י שקולה כנגד כל המצוות 

הרבנים והמנהיגים היהודיים במרוקו היו המאיצים והדוחפים לקיים את מצוות העליה לא"י. ראויה לציון העובדה: שצפון-אפריקה לא הוציאה מקירבה אף רב ואף מנהיג אנטי-ציוני. פסיקותיהם של חכמי מרוקו וצפון-אפריקה בנושא מצוות העליה לא"י, מצביעות יותר מכל על חשיבותה הרבה של מצווה זו בעיניהם. ידועות הפסיקות ההלכתיות הבאות:-

א) "בעל הרוצה לעלות לא"י ואשתו ממאנת (מסרבת), יתן לה גט, ישלם את כתובתה ויעלה בגפו לא"י".

ב) בעקבות הפסיקה דלעיל, בית דין אחר פסק: "גם אישה החפצה לעלות לא"י ובעלה ממאן, זכאית לקבל גט מבעלה  ואת דמי כתובתה, והיא רשאית, יחד עם ילדיה, לעלות לא"י".


ג) ועד לפסיקה הבאה: "עני שאין בידיו אמצעים, כדי לממן את נסיעתו לא"י, מתירים לו למכור ספר תורה שבבעלותו, כדי לממן  את הוצאות עלייתו לא"י". ובסוגריים ייאמר: רק מי שמתמצא בהוויה הדתית-מיסטית של ספר תורה אצל יהודי מרוקו, יוכל לרדת לעומקם של הדברים.

ד) מן המפורסמות שחכמי מרוקו התירו להלל שבת, לצורך עלייה לא"י, אם קיימת סכנה שאי-חילול השבת, יגרום לביטול ההזדמנות לקיים מצוות העלייה.

הטולרנטיות שבפסיקתם של חכמי מרוקו

חכמי מרוקו וצפון-אפריקה הידועים בלמדנותם, נהגו ופסקו על פי בית הלל. הם חקרו, דרשו וחיפשו כל מוצא, כדי לחוש על ממונם ישראל ועל אי-עינוי דין. וכבר אמר מי שאמר: אצל אחינו האשכנזים, ידועים ומפורסמים 2  מרבניהם המוגדרים כסניגוריהם  של ישראל: רבי לוי יצחק מברדיצ'ב וזוסיה מניפולי. חכמי צפון-אפריקה היו כולם בבחינת לוי יצחק מבריצ'ב וזוסיה מניפולי. הרב שלום משאש זצ"ל בעל "תבואות שמש", אחת היצירות ההלכתיות החשובות שנכתבו בדורנו, אמר: "לצערי, לו חכמי אשכנז היו מלומדים, לא היו פוסקים על כל דבר אסור וטמא. כדי לאמר על דבר כשר, טהור ומותר, צריך להיות מלומד בתורה".

יהדות של מתן בסתר

יהודי מרוקו נהגו לעשות מעשי צדקה וחסד בסתר ובצנעה. במקרים רבים לא ידע מקבל הצדקה, מי היה זה שהטיב עמו.

יהדות של ערכים משפחתיים

כיבוד אב ואם היה מאבני היסוד של התא המשפחתי ביהדות מרוקו. ההסבה, יחד עם כל בני המשפחה לשולחן השבת וחגי ישראל, בשילוב שירה ופיוט איפיינו את יהודי מרוקו בבתיהם פנימה. רבים מבעלי יכולת במרוקו, דאגו שעניים יסובו ויסעדו על שולחנם יחד עם בני ביתם.

השגיה המרשמים של יהדות מרוקו בישראל 

א) השגים רבים רשמה יהדות מרוקו בישראל; ייצוגה המרשים בכנסת, בממשלה, ברשויות המקומית ובהסתדרות, כמו בזמר, בקולנוע, בתיאטרון, באקדמיה, בספורט, בתעשייה, בכלכלה, וכו'...

ב) תרומתם לאורך הדורות לספרות, לשירה, לפיוט, ללשון העברית, לפסיקה ההלכתית ולמחשבת ישראל בכלל. די אם נציין עובדה אחת: מי לנו גדול בחכמה ובמניין כמו הרמב"ם ? הוא שאב חוכמה ודעת מרבני פס וחכמיה, עת הגיע לעיר מקורדובה שבספרד בהיותו בן 14 שנים בלבד.

ג) מי היה מאמין, שיום יבוא ונער ממרוקו מהעיירה קסר-שוק (רשידייה היום) יהיה "האליעזר בן-יהודה" החדש-המודרני, וימציא בעברית שמות ומונחים לכל מה שעידן האוטומציה, הטכנולוגיה והמדע חידשו לנו, הלא הוא; פרופ' משה בר-אשר (בן-הרוש) נשיא האקדמיה ללשון העברית וחתן פרס ישראל.

ד) היינו כחולמים אם משהו היה מנבא שמשורר יליד העיירה "בוזעד" שבמרוקו, עתיד לכהן כיו"ר "אגודת הסופרים והמשוררים" של עם הספר בישראל, והוא המשורר המחונן ארז ביטון.

ה) ועד יליד ממרוקו, שעמד שנים רבות מעל בימת העמים (או"ם) הביא את דבר עמו ישראל ברמה וסינגר על מדינת ישראל ותושביה בגאון, הלא הוא, ד"ר יהודה לנקרי-לשעבר שגרירנו באו"ם.

ו) ניתן לציין שמות רבים שהגיעו לגדולות ונצורות-לרבות פרופ' שלמה מור-יוסף, רופא נודע המכהן כמנכ"ל בית החולים "הדסה", מוסד ריפואי מן המפורסמים והנודעים בבתי החולים בעולם, ורבים רבים אחרים.

"מרכזי אירוח" לעולים החדשים ולהמונים

בשנת ה- 60 למדינה, מוקמים "מרכזי אירוח" ברחבי הארץ ולארח בהם אחינו העולים החדשים מחבר העמים, אתיופיה וגלויות אחרות, וכן המוני בית ישראל-שטרם התרגלו לרעיון ש"בליל המימונה" אדם נכנס ומתארח בביתם של יוצאי מרוקו, גם אם לא הכירם מתמול שלשום. "מרכזי האירוח" יתקיימו בשיתוף ראשי ערים ונציגויות של הארגונים יוצאי מרוקו-החברים ב"ועדת התיאום" בכל אחת ואחת מהערים והישובים.


המאמר פורסם מעוצב וכולל תמונות בכתב העת הדיגיטלי "יהדות מרוקו:מורשת, הגות ואמנות" : גליון 2