ראיון חג עם סם בן שטרית -יו"ר הוועד הציבורי לחגיגות המימונה


ראיון חג עם סם בן שטרית -יו"ר הוועד הציבורי לחגיגות המימונה

ראיון שפורסם במעריב ב-6.4.80 הכתב: דב גולדשטין ז"ל


להלן הראיון ככתבו וכלשונו, כפי שפורסם ב"מעריב":

נא לראות הזמנה זו  כהזמנה אישית: מחר עם צאת החג, יפתחו בפניכם מאה אלף בתים את דלתותיהם במקומות שונים בארץ. מארחיכם, יהודים חמי-לב מצפון־אפריקה, יערכו לכבודכם שולחן, כורע תחת עומס מעדניו: דברי מתיקה תוצרת בית, מעדני חלב שטרם טעמתם שכמותם, ״מופלטה״, הלא היא הפיתה הרוויה בדבש וטבולה בחמאה, קוסקוס ובשר כבש.

לא יישלחו הזמנות אישיות. אבל הבתים פתוחים והלבבות שופעי ידידות ואהבה. כבר שבוע טורחות עקרות הבית בהכנותיהן. מי שלא נזדמן לו עד כה להתוודע אל המעדנים המרוקאניים ורק שמעם הטוב הגיר ריר מפיו - יגמול נא חסד עם עצמו, יהדר בכבוד המזמינים ויסב אל שולחנם בלב פתוח.

יו״ר הוועד הציבורי לחגיגות המימונה, סם בן שטרית, אינו מסתיר משאלת-לב קטנה: ״הייתי רוצה שבני העדות האשכנזיות ישמחו יחד אתנו. המימונה מיועדת לא רק לשמח את לבותיהם של יוצאי צפון אפריקה, אלא אף לקרב לבבות של בני עדות שונות, בואו אלינו. פיקדו את בתינו. התחממו מן האהבה השופעת״.

איגרת אל הקטמונים

בן 41, יליד מרוקו, בן למשפחת רבנים וצדיקים מדורי דורות, עלה סם בן שטרית לישראל ב־ 1963 - יום לאחר שנשא לאשה את אנט, מבנות עירו. העברית שבפיו היתה רהוטה. הוא בוגר בית־המדרש למורים עבריים בקזבלנקה. בירושלים השתלם בפדגוגיה ובפסיכולוגיה וסיים את לימודיו בחוג לחינוך באוניברסיטה העברית. לפרנסתו הוא משמש כמנהל האגודה לתרבות הדיור במחוז ירושלים, אולם מיומו הראשון בישראל שילב עבודה ועסקנות ציבורית נמרצת ומתנדבת.

ייחודו של סם בן שטרית - בתפיסתו: ״מן היום שכף רגלי דרכה על אדמת ירושלים, ראיתי חובה לעצמי לטרוח בענייניהם של בני עדתי. בקטמון ט׳ התחלתי בקטנות: אירגנתי את ועד השכונה. טיפלנו בענייני תחבורה. תבענו להתקין תא טלפון ועמוד תאורה.

״כורח הנסיבות דחף אותי לטפל בנושאים שונים בחיי השכונה. אולם כבר בראשית פעילותי הציבורית הבנתי, כי לעולם לא יהיה גורלנו שפיר אם נתמיד בציפייתנו, כי אחרים - הממשלה, העירייה, אגודות ומוסדות למיניהם - יפעלו למעננו ואילו אנחנו נהיה המקבלים והתובעים. עלינו לתבוע מעצמנו. גורלנו נתון בידנו. איש לא יוכל לעזור לנו אם אנחנו לא נהיה נחושים בדעתנו לעזור לעצמנו״.

וכך, בימים שרבים מיוצאי צפון אפריקה תולים את אשמת העוני והנחשלות והדימוי השלילי של העדה במחדלי המוסדות, כותב בן שטרית בבטאון של הקטמונים: ״אגרת אליך, תושב קטמון ט׳; האם באמת רק הממשלה והעירייה הן האחראיות למצוקתנו ולמחסורנו? האם אנו בעצמנו עשינו די כדי להעניק לשכונתנו צביון וצורה נאים? ׳האם אנחנו רואים בשכונה רכוש קולקטיווי, שכולנו אחראים לו?״

קריאה ראשונה זו - גורלה לא היה שונה הרבה מגורלן של קריאות דומות. נוח יותר לייחס אשמות למוסדות ולהתפרק מאחריות עצמית. בן שטרית, כמוהו כאחרים מיוצאי צפון אפריקה, לא הניח ולא הרפה. בכל הזדמנות. מעל לכל בימה, בכל פגישה, חזר וטען בלהט: ״אדם צריך לעשות למען עצמו - זו כל התורה כולה על רגל אחת. רק מי שעושה למען עצמו, רשאי לתבוע מן המוסדות לעשות למענו. מעולם לא האמנתי כי יש בישראל אפלייה עדתית מכוונת, על־פי החלטה מגבוה.

״הגישה התובענית, שנתמצתה בביטויים: 'מגיע לנו תנו לנו! העדיפו אותנו! הפלו אותנו לטובה' - תמיד הציקה לי. מי שטוען כך גורם נזק לבני העדה: הוא מציב מחסומים על דרך ההתפתחות של בניה. הוא נוטל מהם את הדחפים לפעול למען עצמם ומלמד אותם להטיל על המוסדות את האשמה לנחיתות ולפיגור. הוא הופך אותם לתלויים בחסד הזולת ומספק להם כתובות משתנות להטיח בהן את קובלנותיהם. פעם העירייה, פעם הממשלה, פעם האשכנזים ופעם המדינה כולה; הוא כאילו מציע להם: 'אל לכם להתאמץ. אין צורך. ממילא אינך יכול לשנות הרבה. אחרים כבר יעשו בשבילך'. ואם לא יעשו - יהיה לו את מי להאשים״.

הדימוי של מרוקו סכין

על רקע התפישה הזאת, שבמרוצת הזמן כבשה לבבות רבים מבני הערה, הוקם החוג הרעיוני של יוצאי צפון אפריקה, ״ביחד׳׳, שבן־שטרית מכהן כיו״ר שלו: ״הבעיות הן שלנו. הלבטים הם שלנו. איש אינו חייב לנו יותר ממה שאנחנו בעצמנו חייבים לעצמנו. רצינו שראשי החוג ופעיליו לא יהיו אנשי מפלגה. לא רצינו להיותם בשום מסגרת מפלגתית. ריכזנו חברים אקדמאים ואינטלקטואלים בחוג הרעיוני. קבענו את סיסמתנו: 'עזוב תעזוב עמו׳, על פי אחד הפירושים המקובלים: 'עמו׳, זהו הדגש, או 'עזוב אותו׳; לאמור: אם אין אדם מוכן לסייע לעצמו, אין הוא ראוי שזולתו יטרח למענו, ובמקרה כזה אתה פטור מן המצווה.

״אחת הבעיות׳ החמורות, שכל השנים הדירה מנוחה מעיני, היתה הדימוי השלילי של היהודים יוצאי צפון אפריקה. לדימוי שלילי זה שני היבטים: בעיני עצמם ובעיני זולתם. אף כי במרוצת השנים נתחוללו שינויים ניכרים בהתייחסות אל בני העדה, בכל אופן נשתייר עוד משהו מן הביטוי החמור 'מרוקו סכין׳ - זה היהודי הצפון אפריקני, האיש חסר-התרבות, המטיל את אימתו על סביבתו ומשיג את מבוקשו באלימות.


להבליט את היפה

״קבענו לעצמנו כיעד ראשון במעלה לשחרר את בני העדה מדימוי מעוות ובלתי־צודק זה. במאמרים, שיחות, כינוסים וימי התוועדות שקדנו להבליט את האמת: אנחנו עדה יהודית מפוארת, עם מטען נפלא של מסורת ותרבות. עלינו לעודד את היצירה ואת הרוח של בני יוצאי צפון-אפריקה. אנחנו מתרפקים באהבה על מסורתנו היפה. אין לנו להתבייש בה, אלא להתגאות בה. גם בישראל רשמו בני עדותינו דפים מזהירים. כאשר נשיא המדינה שמע מפינו לראשונה על המטרות של 'ביחד', היתה תגובתו נלהבת: 'יש להבליט את החיובי ואת היפה. צומח בישראל דור צעיר נפלא של בני עדות צפון אפריקה׳.

״זו דרכנו: להבליט את היפה, את החיובי. אין אנו עדה של בכיינים, המקוננים על מר גורלם ומייללים על השלילה. יש לנו מה להראות. יש לנו במה להתפאר ולהתהדר. אנחנו רוצים, שגם בני העדות האחרות בישראל, יכירו אותנו ויכבדו אותנו. ואנחנו רוצים להיות אדונים לגורלנו ולהוכיח, כי מי שרוצה לסייע לעצמו - גם האחרים מסייעים לו ברצון; ולעומת זאת, מי שמפקיד את גורלו בידי הזולת, אל לו לצפות אלא שהכל יבוזו לו״.

כך, ברוח זו, בגאווה עדתית על מסורת יפה, תיכנן השנה בן שטרית את חגיגות המימונה, שייפתחו מחר בלילה בירושלים.

״על מקור השם מימונה רווחים פירושים שונים״, אומר סם בן שטרית, ״ואין איש מוסמך לקבוע בוודאות איזה מהם נכון יותר מן האחרים. פרוש אחד אומר, כי המלה מימונה מקורה במימון, מזל בערבית; ואשר על כן יום המימונה, תמיד למחרת שביעי של פסח, הוא יום המזל, שבו נפתחים שערי שמיים להטות חסד לבני-האדם. יום טוב הוא זה, לפי התפישה הזאת, לזווג זיווגים ולקיים אירוסין, וחזקה שיעלו יפה. כשהייתי בן חמש אירסו לי ביום המימונה, במרוקו, מי שהיתה מיועדת להיות רעייתי. היא היתה אז בת... שנה אחת. אלא שהאירוסין! השתבשו, הכוונה לא נתקיימה.

״אחרים טוענים: מימונה - על שם ר׳ מימון, אביו של הרמב״ם, כאות הערצה לרמב״ם.


שני הפירושים אינם מקובלים עלי. כאחרים, אף אני נוטה להניח כי נשתבש במרוצת השנים הביטוי אמונה - ונוצק הביטוי מימונה. ‘אמונה גדולה היתה בלבותיהם של יהודי מרוקו וכיסופיהם לארץ-ישראל יוקדים היו. כה גדולה היתה הכמיהה לארץ-ישראל בקרב יהודי צפון אפריקה, עד כי עוד במאה ה־18 קבעו רבי יעקב אבן צור, רבי יהודה בן עטר ורבי שלום עדראי פסק-הלכה, שלפיו בעל הרוצה לעלות לארץ-ישראל ואשתו ממאנת - יש להשפיע עליה עד שתתרצה ; אולם אם תעמוד בסירובה, ישלם הבעל את כתובתה ויעלה בגפו. במאה ה־19 הוסיפו הרבנים משה אלבז ומתתיהו זקרי, כי זכות זו שמורה גם לאשה - והיא רשאית לנטוש את בעלה אם הוא מסרב לעלות לארץ-ישראל.

״במימונות שאני זוכר ממרוקו, באו לכלל ביטוי מרכיבים שונים של הכיסופים הגדולים לארץ-ישראל. הלא אין להעלות בדעת, שהגאולה תבוא והמוני היהודים ישימו פעמיהם לארץ־ישראל, בעוד הם מסוכסכים ביניהם, מפולגים בריביהם. המימונה היתה שעת ההתפייסות הגדולה, ואין יהודי מקיים את ריבו עם יהודי אחר. בליל המימונה היו כל הדלתות נפתחות. בכל בית יהודי היה שולחן, מפואר ועמוס מעדני מלך מקדם את פני הבאים. היהודים היו לובשים את מיטב בגדיהם המסורתיים ופוקדים בית אחרי בית, לברך, ‘תרבחו ותסעדו׳, תזכו ותצליחו. וגברים היו מתכנסים בבתי-הכנסת, מתפללים לאלוקים שיחיש את בוא הגאולה. בבואם לבתיהם היו הנשים שופכות לרגליהם שמן וחלב, לחלות את פניהם.

״כל הלילה היתה החגיגה נמשכת – ולעיתים עד למחרת בצהריים. ביום המימונה נהגו רבים לצאת עם משפחותיהם לחיק הטבע, ליהנות מזיו האביב״.

מנהג המימונה חודש בארץ לפני כ-15 שנה, אך רבים מבני העדות הצפון־ אפריקאיות לא רוו נחת מאופי החגיגות.

מסביר בן שטרית: ״הטיחו בנו הרבה ביקורת ציבורית, ולנו לא היו תשובות להפריכה. אמת: בחגיגות המימונה רווחו תופעות חריגות, שלמארגנים לא היתה שליטה עליהן. כלי־התקשורת, וביחוד הטלוויזיה, עטו על החריגים כמוצאי שלל רב, ומיקדו בהם את כל תשומת-הלב. אשה שעמדה על הראש היתה בעיני הצלמים אטרקציה לצילום. באופי הכללי של החגיגות היו אלמנטים רבים מדי של חינגה.

בית פתוח

״הדבר היה למורת רוחנו, והשנה שקלנו אפשרות לבטל כליל את המימונה. אלא שהיא נשתרשה בהווי החיים של יוצאי צפון אפריקה, ולא רצינו לאכזב את אנשינו. החלטנו לשנות מן הקצה אל הקצה את האופי, של המימונה, ולבטא בה את מורשתנו ותרבותנו על־ידי שיתופם של הסופרים, החוקרים והמחנכים מיוצאי צפון אפריקה. לא רק להתבשם בעצמנו מן המורשת והמסורת אנו רוצים, אלא גם להנחילם לבני העדות האחרות של עם ישראל.

״מחר, עם צאת החג, יחדשו מאה אלף בתים של יוצאי צפון אפריקה בישראל, מנהג עתיק יומין: בית פתוח ושולחן ערוך ומשפחה המצפה לאורחיה. מקרב כל העדות״.

את המתכנסים מחר בלילה בבית הכנסת ״היכל אברהם״ בירושלים יברך הרב שלום משאש, רבה הראשי של ירושלים ומי שהיה רבה הראשי של יהדות מרוקו.

״למחרת החג ייפתחו חגיגות המימונה בשני מוקדים: בבית-העם ובגן סאקר בירושלים. בבית־העם - בחסותו של נשיא המדינה יצחק נבון ושר הדתות אהרן אבו-חצירה. יהיה כנס עיון על עולמם הרוחני של חכמי צפון אפריקה. ירצו בכנס ד״ר שלום בר אשר וד״ר אפרים חזן, מיוצאי צפון אפריקה.

״ב-12 בצהרים ייפתח בבית- העם, במעמד ראש הממשלה, השלב האחרון של חידון הנוער במורשת היהדות הצפון-אפריקנית. קדמה לשלב זה מלאכת-הכנה ממושכת: שיגרנו ל-650 בתי-ספר תיכוניים וחטיבות ביניים במקומות שונים בארץ חומר מאלף על דמויות ומנהיגים יהודיים בולטים בצפון-אפריקה, על תולדותיהם וחידושיהם בתורה ובמסורת. בבתי־ספר רבים היתה זו הפעם הראשונה שהתלמידים שמעו על דמויות יהודיות אגדיות כרבי יצחק אלפסי הרי״ף, רבי חיים יוסף דוד אזולאי (החיד״א), רבי חיים בן־עטר, רבי דוד חסין, רבי רפאל אלבז (המכונה ‘המלאך רפאל׳), רבי דוד בוזגלו (פייטן גדול, שנאמר עליו כי מדוד המלך עד דוד בוזגלו לא קם כדוד) ומשפחת האדמו״רים אבו חצירה.

״בבתי-ספר רבים נערכו חידונים מקומיים, ושבעה עשר המצטיינים - כסימן טו״ב - עלו לגמר בירושלים. יש ביניהם גם ילדים אשכנזים שלראשונה בחייהם שתו מן המעיין העשיר והמשובח הזה. הארוע בבית-העם יסתיים בערב של שירי ידידות.


״אותה שעה כבר ירחש גן סאקר חיים ותנועה, ריקוד ושירה. יתכנסו שם כחמישים אלף חוגגים מרחבי הארץ. אני מקווה, כי רבים שהדירו את רגליהם מן המימונה - אנשי האינטליגנציה והרוח - יחזרו השנה אל המאורע המרכזי של המימונה ויזינו את עיניהם בשפע של תערוכות ומוצגים, שהכנו השנה: תערוכתו של הארכיטקט-הצייר יוסי מוריס חיון על ההיסטוריה של יהודי מרוקו. תערוכות של ספרים שנתחברו בצפון-אפריקה ובישראל. יהיו אוהלים לעדות: באוהל אחד תופיע להקה מרוקנית מאשדוד ומיפו בריקודים מסורתיים. באוהל אחר - קבוצת נערים פיטנים ‘מקהלת מורשת אבות׳, בהדרכתו של הפייטן עמרם דדון. העולים מכורדיסטאן יציגו באוהל משלהם את מיטב עדייהם, תלבושותיהם המסורתיות, ריקודיהם, שיריהם ומזונם. באוהל התימני - כלי זמר וריקוד. ‘ספיג׳, אוכל מרוקני מסורתי, וכן תה ונענע ומשקאות אחרים יוגשו לכאלפיים מכובדים באוהל מיוחד. אמנים ינעימו לקהל מזמרתם וריקודיהם.

״מוזיאון ישראל רכש ממרוקו אוהל מיוחד, מרהיב בצבעיו, ובקישוטיו, ובתוכו תתקיים תערוכה של תלבושות מסורתיות של החתן והכלה במרוקו. באותו אוהל יוצגו כלי-נחושת נפלאים ביופיים. להקות נגינה, ריקוד וזמר יופיעו על הבימה המרכזית של החגיגות. בימות שמחה קטנות יותר יפוזרו על פני השטח, ושם יופיעו להקות של המחלקה לנוער, תרבות וחברה של עיריית ירושלים. קבוצות- קבוצות של תזמורות וזמרים ינועו בין החוגגים וייצרו מוקדים לשירה ולריקודים.

משלחת מארץ ערבית

״בחגיגות ישתתפו משלחות של יהודים מיוצאי צפון אפריקה מארצות שונות בעולם - לרבות משלחת מארץ ערבית. על החגיגות המרכזיות בגן סאקר בירושלים פרש ‘מעריב׳ את חסותו. הוא היה העתון היחיד שנענה ללא דיחוי להצעתנו לעזור לנו.

“יומן השלישי של החגיגות יהיה ביום רביעי. תשעה באפריל. במקומות שונים בארץ יתקיימו מימונות קטנות בבתי־הספר, לתלמידים ולהורים. בבתי-ספר רבים תוקדש שעת המחנך לשיחות על המסורת של יהודי צפון אפריקה. משרד החינוך יפיק סרטים דוקומנטריים על ארועי המימונה.

״ראשי המשלחות יתקבלו אצל נשיא המדינה, שעזרתו למימונה היתה מעבר למה שניתן היה לצפות. יתקיים רב-שיח עם המשלחות היהודיות מן התפוצות על יחסי הגומלין בין יהדות צפון-אפריקה בישראל ובגולה.

״נסיים את המימונה השנה בערב צפון-אפריקני מסורתי. ארוחת־הערב שתוגש שם - תיזכר שנים רבות... באותו מעמד תוצג חתונה יהודית-מרוקנית מסורתית, על-ידי הסדנה התיאטרונית של אוניברסיטת חיפה. כן יופיעו אמנים בריקוד ובזמר.

״בעזרתם של צה״ל, המשטרה, עיריית ירושלים, מרכז ההסברה ומשרדי הממשלה נעשתה כל עבודת ההכנה העצומה - לכל אירועי המימונה - בהתנדבות מלאה. אני גאה בכך. והאמת היא, שאני נרגש עד עמקי נשמתי... אני מתפלל, שהיהודים יבואו לשמוח במימונה ולהתבשם מן הניחוח הנפלא של תרבותם ומסורתם של יהודי צפון-אפריקה״.


המאמר פורסם מעוצב וכולל תמונות בכתב העת הדיגיטלי "יהדות מרוקו:מורשת, הגות ואמנות" : גליון 4