תולדות שמות המשפחה


תולדות שמות המשפחה

מאת: העיתונאי וההיסטוריון-יוסף טולדנו © כל הזכויות שמורות למחבר

השם הוא תעודת הזהות של האדם. בתקופות הקדומות, נשאו היהודים אך ורק שמות פרטיים בהוספה של שם האב או האם, כגון ''אברהם בן אליעזר'' או ''רבקה בת חנה''.

פיזור היהודים בתפוצות, השפעתה של הסביבה הלא יהודית ורצונם של הגויים להבליט את היהודים גרם לתופעה מיוחדת במינה: יצירה של אלפי שמות משפחתיים. אצל יהודי ספרד התחילה התופעה הזו עוד לפני אחיהם האשכנזים, שחויבו לזה רק אחרי המהפכה הצרפתית בסוף המאה ה-18.

בחירת השמות נבעה או מהחלטה חופשית או מכפייה של הסביבה הלא יהודית, לעיתים עוינת. לכן, מבחר השמות המשפחה היהודיים הינו אדיר, הן בגלל האזורים הבלשניים (תפוצות אשכנז ותפוצות ספרד), והן בגלל הדמיון כמעט האין-סופי בעצוב השמות.

 ניתן למיין את שמות המשפחה ל-7 סוגים:

לפי שם אב:  משפחות שרצו לציין אשיות בולטת בשושלת או השבט הם שייכים (כגון בן-שמעון, בן-עמרם, אהרון וכ..)

לפי מקצוע או תפקיד: חזן, אסייג, גבאי וכו...

לפי אזור מגורים או מוצא המשפחה: ולנסי, אלפסי, צרפתי וכו...

לפי שמות מן הטבע:  גוזלן, אלבז, שושנה וכו...

לפי שמות תואר:  וידאל, אייעש, בן-חיים וכו...

לפי מאורע ספציפי בחיי המשפחה: זעפרני, בלישע וכו...

לפי כינויים או פגמים:  קטן וכו...

עם הזמן, שמות משפחה רבים עברו שנויים עקב נדודיהם של היהודים לאזורים שונים, ולכל שם ניתן למצוא גרסאות שונות.

רק ליהדות מרוקו, ניתן למנות כ-1100 שמות משפחה.

הסבר מקורם של מס' שמות משפחה מתוך ספרו של העיתונאי והיסטוריון-יוסף טולדנו :

מבחר זה של שמות משפחה הוצא מהספר המומלץ בתחום, ''תולדות שמות המשפחה'' מאת העתונאי והסטוריון יוסף טולדנו. נכון ליום כתיבת מאמר זה, הספר המרתק יצא לאור אך ורק בשפה הצרפתית:

"Une Histoire de familles – Les Noms de familles juifs d'Afrique du nord" Ed. Ramtol – Jérusalem – 1998.

ההיסטוריון מונה בספרו כמה אלפי שמות משפחה, מסביר את משמעותם, מביא את מקורם ומצרף ביוגרפיה קצרה של אנשים מפורסמים שנשאו שמות אלה. להלן תרגום מקוצר של מספר שמות משפחה נפוצים מתוך הספר:

אזולאי

שם של משפחות ידועות ומכובדות ביהדות ספרד. כמה הסברים ניתנו על השם הזה. ההסבר הדתי-מיסטי הוא הפופולארי ביותר אבל עם הסבירות הכי נמוכה: ראשי תיבות מהפסוק ''אישה זונה וחללה לא ייקחו'' (בקשר לכוהנים). הסבר יותר סביר: מהמילה הספרדית ''אזול'' (Azul), שהוא הצבע כחול. היהודים בספרד עסקו הרבה באמנות יצירת קרמיקה בצבע הכחול המיוחד. ישנו הסבר שלישי המתקשר למקור ברברי ''איזיל'' שמשמעותו ''טוב''.

אבוטבול

''אבוטבול'' הוא שם נפוץ מאוד בגרסותיו השונות: בוטבול, טבול, טובול, טובלי ועוד. מקורו של השם ערבי, ומכנה מקצוע של יצירת או נגינת תופים. הרב יוסף משאש רואה בו מקור אחר: נגר, שלפי שפת התלמוד ובשפה הספרדית המדוברת ''מייצר שולחנות'' (Tablas). יש גם המייחסים לא מקור תנכי מהשם ''טובל'' מצאצאי יפת. השם הזה נפוץ בכל מדינות המערב (צפון אפריקה).

אמסלם

''אמסלם'' הוא גם שם ממקור ערבי, שמקורו בשם ''אסלם'', ''מי שכפוף ל-אל'' או מי ''ששוחר שלום''. ישנו הסבר אחר אבל פחות סביר, על מקור עברי ''עם שלם''. הרבה עולים שהגיעו לארץ עם השם ''אמסלם'' אמנם שינו את שמם ב''עם-שלם''. השם הזה נפוץ אצל יהודי מרוקו וגם מאלג'יריה.

אסרף

מקור השם ערבי (אסאראף) ומציין עיסוק יהודי טיפוסי במרוקו בעבר - חלפן כספים. עד העת המודרנית היו במחזור במרוקו מטבעות מקומיים וזרים שונים-לירה אנגלית, פסטה ספרדית, פרנק צרפתי-ורק החלפנים היהודיים היו בקיאים בשערים ועסקו בחיליפין. קיימת גם גרסה  אחרת פחות משכנעת המצביעה על מקור עברי-מלאכי השרף, שרפים. צורות  אחרת נפוצות  בן אסרף , סראף. שם משפחה זה מצוי גם בקרב אשכנזים שמקצועם עיסוק בכספים. השם גם מופיע שיראף, בן אסארף. במרוקו גרו משפחות אסרף בערים: רבאט, גולימין, טרודנט, קזבלנקה, סיטאט, טיטואן, טנג'יר , מקנס, פס, סיפרו ואגאדיר. באלג'ירה בערים: ווהרן, מוסטגנים, תלמסן, שיטיף ומאסקרה.

בוסקילה

שם ממקור ערבי, השתנות מהשם ''בו-שקילה'', בנוי על המילה ''בו'' (בן) ו-''שקילה'' שהיה הכינוי שניכפה על היהודים ע''י המלך אל-מנסור בסוף המאה ה-12. לפי היסטוריונים, הכינוי היה אמצאי זהה לטלאי העגול שכפו הנוצרים על יהודי אירופה בימי הביניים. במובן הרחב, ''איש עם ייחודיות פיזית''. נפוץ במרוקו וגם באלג'יר.

ביטון

מקור השם ספרדית קשור למילה ''חיים'' (Vita). הסבר אחר לפי הרב אייזנבט: גרסה פונטית מהמילה ''Piton'' (קרן של גדי). אפשרות שלישית: שם ממקור ערבית, המכנה מקצוע מאוד נפוץ אצל היהודים: חייט. ''בטנא'' (Btna) הוא תרגום של  ''בטנה'' בתחום התפירה. השם מופיע בספרד של המאה ה-16, בצורת ''ויטון''. במרוקו של המאה ה-20 , בן הנפוצים ביותר אחרי ''כהן''!! 

בן-חמו

שם נפוץ מאוד גם בגרסה ''בן-חמו''. משמעותו ומקורו קשה להגדיר. בשפה הברברית, ''חמו'' הוא קיצור של השם הערבי הכי ידוע: מוחמד. אבל איך יכול להיות שיהודים נשאו את שמו של הנביא מייסד דת האסלם! בעבר הרחוק, סרבו הרבנים לרשום אותו במסמכים רשמיים או בכתובות, ואחר זמן מה, הסכימו לעשות זאת כשייחסו לו מקור עברי: קיצור של השם ''חיים''. כיום, רוב המשפחות נושאות את השם ''בן-חמו'', הן במרוקו הן באלג'יריה.

בן-הרוש

מקורו של השם הזה קשה להגדיר כי ישנו ספק על ההגוי: עם ''ס'' או עם ''ש'' בסופו. עם השם המדויק הוא ''בן-הרוס''. מקורו הוא ערבי-ברברי אבל אין מידע על משמעותו. במקרה השני, המקור עברי, מהמובן ''הבן של השליט, הנשיא, המנהל''. לפי החוקרים, חלק מנושאי השם הם מצאצאיו של הרב המפורסם ר' אשר בן יחיאל המכונה ''הראש'', או ''בעל הטורים'' שנולד בגרמניה במאה ה-14, והיגר לטולדו שבספרד. סימן לסבירות הוא שהשם מופיע אצל הרבה משפחות ממגורשי ספרד שהגיעו למרוקו.

ברשישת

השם קשור לספרה "שש", הכוונה לששת ימי הבריאה שלאחריהם בא יום שבת, יום המנוחה, וניתן ליחסו לשם לששת סדרי משנה. ייחסו השם, לאלה הבקיאים בששת המשניות. השם עתיק מאוד מאוד עוד מתקופות התלמוד ובספרד. השם כתוב בווריאציות שונות והוא נפוץ בערים מראקש, סאפי, מוגדור, קזבלנקה, פס, טיטואן, לאראש, וואזן וגם בעיר אלג'ה באלגיריה.

ברזילאי

השם מופיע פעמיים בספר שמואל, שמשמעותו איש הברזל, איש אמיץ וחזק. שם משפחה זה נפוץ בצפון אפריקה ובספרד. אחרי הגירוש מספרד אנו מוצאים שם משפחה זה בממלכה העותומנית ובהולנד, במרוקו : בערים סאלי וטיטואן. פחות נפוץ אצל משפחות בטורקיה.

בן ישי

המקור מעברית-ברברית, צאצאים לשבט יוסף בנו של יעקב. ה' זכר את רחל ונולד יוסף שמשמעותו אלוקים הוסיף לנו. השם נגזר מהמילה ישועה, ישועת ה' כהרף עין. השם נפוץ במרוקו ובאלג'ירה במאה ה-17. משפחות בשם בן-ישי באלג'יריה  גרו בערים: ווהרן, אלג'ה, מאסקרה, קונסטאנטין, סידי בל-עבאס, טלמסן. ובמרוקו גרו בערים: מידלת, תפילאלת ואגאדיר.

בן חיים

השם בערבית משויך לאריכות חיים. משפחות ערביות במרוקו נשאו השם בן-ואעיש, בן-לאיש או עאיש. השם בן-חיים נפוץ גם בקרב קהילות אשכנז כמו אצל הספרדים. השם מיוחס לבן ואליד, משפחת רבנים בספרד, והוא נפוץ בערים רבות במרוקו, באלג'יריה ובתוניסיה.

דהן

שם ממקור ערבי שמשמעותו ''אדחאן'', בעברית ''צייר'' או ''עסאי''. השם מופיע בטולדו כבר במאה ה-14, ואחרי הגירוש הגדול, השם מופץ בכל 'תפוצות' ספרד, במזרח כמו במערב. היום השם מוכר במרוקו, אלג'יריה ותוניסיה, אבל במרוקו הוא בן 5 השמות הכי ידועים. נוסח אחר: בן-דהן.

וענונו

השורש, מקורו בשפת הברברית והוא נפוץ אצל יהודי מרוקו. אין בנמצא השם וענונו ולא בן-נונו אצל המוסלמים במרוקו. מקורו אצל היהודים, להינצל מפרעות, שפרצו בתקופת משטר "וישי" שפעלו במרוקו כנציגי הנאצים. בקרב אזור הסוס-שטח ברברי,וכפי שכתב החוקר דוד קורקוס-נפוץ בקרב יהודים באגאדיר, מראקש, מוגדור, מקנס וקזבלנקה וגם באלג'יריה.

וקנין

המקור הוא כנראה ברברי,והשם מורכב מסימן הייחוס '''או'' (''בן'' בשפה הברברית) והמילה ''אקאן'', גרסה ברברית של השם ''יעקב''. הסבר אחר: מהמילה ערבית-ברברית ''עקנין'' (מרגלית). האפשרות השנייה סבירה כי במקור, רוב המשפחות היהודיות נשאו את השם ''עקנין'' בלי סימן הייחוס. השם נפוץ במרוקו ובאלג'יריה כאחד.

טולדנו

מקור השם ספרדי המצביע על עיר המוצא של מייסדי המשפחה טולדו  בירת קסטיליה בה שגשגה קהילה יהודית בימי הביניים ועד הגירוש הגדול בשנת 1492. כזכר לגירוש קיימת מסורת יותר רומנטית לפיה ביום עוזבם את עירם האהובה המגורשים נשבעו לעולם לא לחזור אליה – טולדו נו ! וכך נוצר השם. למעשה אין זכר לשבועהזו ולהיפך גם לאחר עזיבת ספרד לא איבדו במשך תקופה ארוכה התקווה לשיבה. השם היה נפוץ מאד בעיר מכנאס ומשם בהגירה גם בטנג'יר וראבאט.

מרציאנו

שם ספרדי לפי שמקורו בעיר ''מורסיה'' בדרום-מזרח ספרד. לפי מסורת המשפחה, היא קיימת מאז גירוש שבט יהודה מארץ ישראל על ידי הרומאיים, אחרי חורבן בית-שני. יהודים התיישבו בעיר ''מורסיה'' וכשה היגרו לעיר סביליה, נקראו ''מרציאנו'' על שם העיר הקודמת. בסוף המאה ה-14, כשהתחילו הרדיפות נגד היהודים ע''י הנזירים הדומיניקאנים, התנצרו חלק מהם כדי לשרוד והמשיכו להיות יהודים בסתר. הרבה משפחות ברחו לכיוון ''ממלכת טלמסן'' בצפון-אפריקה, וביניהם אבות משפחת מרציאנו ממרוקו. הם נחשבים בין מקימי העיירה ''דבדו'' בגבול מרוקו-אלג'יריה, שרוב תושביה תמיד היו יהודים. עם כיבש אלג'יריה ע''י צרפת (1930), התפזרה המשפחה התפזרה בכל מרוקו ואלג'יריה. ישנה גם עיר באיטליה ששמה ''מרצ'יאנו'' אבל אין ליהודים האלה קשר עם המשחה המרוקאית.

משאש

שם משפחה ממקור ערבי-ספרדי. המשמעות נובעת מהעשבוני ''משאשה'' הצומח באדמות בורות. הצמח נתן את שמו לעיירה ''מיזאס'' באזור מדריד, בירת ספרד. לפי המחקר של הרב יוסף משאש, בעבר, יהודים כנוצרים ילידי האזור נשאו את השם הזה. לפי הרב אייזנבט, מקורו של השם הוא במילים ''יונק'', ''מוצץ'', ''ממשש''. אחרי גירוש ספרד, ניתן למצוא את השם במזרח אלג'יריה (תלמסן, דבדו), אבל רוב המשפחות ''משאש'' נמצאו במרוקו (מקנס, קזבלנקה, מראקש).

 עמר

''עמר'' הינו שם ממקור ערבי (אל-עמר), שמשמעותו המילולית היא ''זה שממלא''. לאחר מכן, השם כינה את מקצועות בבנין. השם מופיע מהמאה ה-14 ו-15. יש לו כמה משמעויות היסטוריות: המספק חומרים ואמצעים למי שמתכננן לפתוח עסק (מקצוע נפוץ אצל היהודים), מתיישב, חוכר, ובדרך-משל ''האוסף הון וכסף''. כמה היסטוריונים יחסו את השם למקורות תנכיים: ''אומר'', מצאצאיו של עשיו, או ''עמרי'', מלך בישראל. השם הוא מאוד נפוץ גם אצל המוסלמים, וישנן חוקרים הטוענים שזוהי עדות על יהודים שהתאסלמו בעבר. ''עמר'' הוא בן 20 השמות הנפוצים ביהדות מרוקו וניתן למצוא אותו גם אצל יהודים באלג'יריה.

עשור

התרגום מערבית – סוחט, והכוונה לסחיטת זיתים. ניתן ליחס הספרה "עשר" מלשון מעשר, שעל המשפחה להפריש מעשר לעניים. גם משפחות ערביות נקראו בשם עשור. ומייחסים אותו ליום העשירי של צום הרמדאן. יכול להיות גם שאלה צאצאיו של שבט אשר שמשמעותו אושר והצלחה. העיר "תאשורת" במרוקו שתושביו נקראים "איית עשור" השם מופיע במרוקו, באלג'יריה ואף בטוניס בעיר ג'רבה.

עייש

 השם במקורו בערבית-ברברית משמעותו שמחת חיים ואריכות חיים. משמש משפחות רבות, הן בקרב יהודים והן בקרב ערבים במרוקו. התרגום: בעברית "חיים", בספרדית "VITAL" ובצרפתית "VIDAL". כיתובים אחרים: עיאש, איאש, חאיאש וכו'. באלג'יריה השם נפוץ בערים: אלג'ה, טלמסן, מידיא, יוהרן, ריליזאן. במרוקו בערים אוג'דה וברקאן ואף בטוניסיה.

עזרן

שורש השם מערבית עברית וברברית. בעברית מתייחס למילה עזרה, עזרת השם. השם מיוחס בתנ"ך למנהיג הדגול עזרא, שותפו של נחמיה, אשר בשנת 458 לספירה קירב העם למצוות התורה.  השם נפוץ בערים במרוקו: מרקש, סאפי, קזבלנקה. משפחות עזרא היגרו לאלג'יריה לערים ווהרן ואלג'ה.

כנפו

מוצא השם ברברי, שמקורו ''אחניף''. מדובר בבגד ה''ברנוס'' השחור המסורתי שלובשים הגברים הברבריים באזור אנטי-אטלס. במובן אחר: ''הלובש מעיל'', ''בן-חסות''. מקור המשפחה במרוקו הוא בכפר אופראן, בדרום המדינה, אזור שנחשב כמושב הכי ותיק של יהודי מרוקו, עוד מימי בית-ראשון! חוקרי השפה העברית מייחסים מקור עברי לשם, מהמילה ''כנף''. הסבר זה מתיישב עם הגרסה הראשונה על ''חסות'' (מתחת לכנפיים).

שטרית

שם ממקור ערבי המכנה איש אמיץ, גיבור. מקורו הגיאוגרפי של המשפחה הוא העיר 'תפיללת' שבמזרח מרוקו, בשולי מדבר-סחרה. השם קשור למקום הזה עד כדי כך שבעיר ספרו ליד פסי, בני משפחת שטרית נשאו את השם 'אל-פיללי'. השמות ''שטרית'' או ''בן-שטרית'' מדורגים בין ה-15 הכי נפוצים במרוקו.