דף הבית >> מימונה >> אודות המימונה מאת-טלי שלו וליאת מלכה
 

עוד בקטגוריה

           חגיגות המימונה לפי שנים     
           חג המימונה-הקשר בין רוח לחומר     
           אודות המימונה מאת-טלי שלו וליאת מלכה     

 

עבודה סמינריונית בנושא המימונה - סינקרטיזם בחגיגות המימונה בישראל
תקציר של עבודת סמינריון אותה הגישו טלי שלו וליאת מלכה,
במסגרת לימודיהם האקדמאים בשלוחת
אוניברסיטת בר- אילן שבאשקלון.
תודתו וברכתו של יו"ר הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו נשלחה לכותבות תורמות התקציר


סינקרטיזם בחגיגות המימונה בישראל
מאת: טלי שלו וליאת מלכה

© כל הזכויות שמורות לטלי שלו וליאת מלכה-מגישות התקציר

המימונה נולדה בקרב יהודי מרוקו לפני מאות שנים. הכינוי "מימונה" נזכר לראשונה במאה ה 18. עדות על קיומה מצויה מאמצע המאה התשע עשרה. מאותה תקופה יש מסורת על חכם בשם ר' משה עמאר, שחי בעיר אגאדיר והתפרסם אצל המוסלמים בתור משורר ערבי. כשהשתטח על קברי צדיקים בעיר ואזאן שמע קול הקורא לו לחזור לאגאדיר, כי היהודים בצרה. ר' עמאר חזר לעיר וראה כי נכבדי היהודים נאסרו. הוא ביקש מהפחה לבטל את הגזירה, וכך אמנם אירע בערב הפסח. לכן ר' משה עמאר ציווה לחוג את מוצאי חג הפסח כמנהג מיוחד, וקרא למשתה הזה בשם "מימונה". זהו משתה ושמחה של אמונה וביטחון בקב"ה להצילם מכל צרה. קיימות מספר גרסאות למקורו של שם החג. המרכזיות שבהן: מקור שם החג במילה "מימון", שפירושה- עושר. דהיינו, ליל המימונה הוא ליל העושר והאושר, המזל- טוב והברכות. מפסח ול"ג בעומר אין חתונות, וכך בערב הזה נהגו לארס ולשדך. לפי גרסה שנייה, המקור הוא מלשון "גאולה"- מאמינים בהבטחת השם לגאולה: כשם שעם ישראל נגאל בניסן, כך יגאל את ישראל בזמן הזה. הסבר נוסף קושר את החג למות אביו של הרמב"ם, ולפי גרסאות אחרות מדובר בציון חג האביב והפריחה.

קליטת יהודי מרוקו בישראל
עם עלייתם לארץ, יהודי מרוקו נתקלו בקשיים רבים: קשיים כלכליים, יחס עוין מצד הקולטים שהתבטא בגישת העלייה "כור היתוך", יחס של זלזול ועלבונות. גישת קליטה זו תמכה בשלילת הסמלים והערכים המסורתיים של העולים בשנות החמישים, כדי שהם יוכלו לאמץ לעצמם את הערכים והסמלים של החברה הישראלית, החברה הקולטת. יישומו של עיקרון "כור היתוך" החל במעורבות אינטנסיבית, לעיתים קרובות בוטה, בכל תחומי החיים של העולים: ממסגרות התיישבות וסוגי תעסוקה ועד להיגיינה אישית, תכנון משפחה וחינוך . "כור ההיתוך" תואם את תיאורית הקליטה המכונה: גישת המודרניזציה. זו הגישה המרכזית במחקרים הסוציולוגיים בעשורים הראשונים שלאחר הקמת המדינה וגם בחברה היישובית, ובראשה עמד שמואל נח אייזנשטדט. גישה זו מציגה את החברה המסורתית והמודרנית כמושגים דיכוטומיים. ההנחה הבסיסית בגישת המודרניזציה היא שחברה מסורתית צריכה להסתגל בתהליך אבולוציוני למבנה החברתי ולנורמות החברה המודרנית. בני עדות המזרח שעלו בתקופת העלייה ההמונית עברו תהליך טמיעה תרבותית וחברתית נמרץ ביותר. במשך כדור אחד נעלמו ההבדלים בהתנהגויות ובעמדות בין מזרחים ואשכנזים השווים ברמת ההשכלה, בגיל ובצורת היישוב. נישואים מעורבים בהיקף של כשתי חמישיות מהמקסימום, נוער החסר זיקה עדתית כלשהי, ייצוג גובר של מזרחיים בעמדות הביניים ומעלה וחדירתם לעמדות השלטון מעידים על שחיקה של העדתיות ומיזוג מתקדם שאין ממנו חזרה. משנות השבעים ואילך עם דעיכת הפרדיגמה הפונקציונאלית בעולם והתהפוכות הפוליטיות בישראל (עליית הליכוד לשלטון ב- 1977), הסוציולוגיה שינתה את פניה. התפתחו גישות סוציולוגיות שונות שאימצו את גישת הקונפליקט בחקר החברה הישראלית וביקרו את גישת המודרניזציה. הגישה הניאו- מרכסיסטית, שמייצגה הבולט הוא שלמה סבירסקי, גורסת שבשנות החמישים והשישים היה ניצול מרקסיסטי של העולים מאסיה ומצפון אפריקה בתחום הכלכלי והפוליטי. לדעת סבירסקי, מעמדם של יוצאי אסיה אפריקה הוא תוצאה של אופן שילובם בכלכלה הישראלית ולא תוצר של מטען חברתי שהביאו עימם לחברה המודרנית הקולטת, כפי שטוענת הגישה הפונקציונאלית. הגישה השלישית בחקר עלייה וקליטה היא גישת הפלורליזם שאותה מייצג סמי סמוחה. במודל הפלורליזם כל קבוצה שומרת על אפיונה התרבותי המיוחד ויש שוויון בין הקבוצות השונות ומכנה משותף. סמוחה סובר שהחברה הישראלית בעשורים האחרונים סובלנית יותר והיא הופכת להיות חברה בעלת זהויות שונות. החברה הישראלית אינה פלורליסטית אלא רב תרבותית, כיוון שקיים מדרג חברתי ותרבותי בין הקבוצות, כאשר הדפוס המזרחי והערבי נדחקים לתחתית. עם זאת, סמוחה טוען שצביונה הפלורליסטי של החברה הישראלית יגדל תוך חתירה לטיפוח מכנים משותפים משמעותיים. מעט מאוד חוקרים דנו במודל נוסף לניתוח תהליכי העלייה והקליטה מודל הסינקרטיזם. מקורה הסמנטי של המילה "סינקרטיזם" הוא מיוון העתיקה, ומשמעותה ערבוב של מסורות תרבותיות שונות. הסינקרטיזם מתייחס בעיקר לתחומי הדת והטקס שבהם אלמנטים של שתי מסורות היסטוריות מתערבבים או שקיימים ביניהם יחסי גומלין. כתוצאה מן המפגש הסינקרטי השתנו דתות ותרבויות רבות, והן אימצו ושילבו אלמנטים ורעיונות חיצוניים. במקרים רבים יש השפעה רבה של חברה שולטת על חברה נשלטת, ותהליך השינוי נוצר בעיקר בחברה הנשלטת. להתפתחות התהליך הסינקרטי מסייעים סוכני שינוי המשתייכים לחברה השולטת ויוצרים את הקומוניקציה בין שתי החברות, כגון: סוחרים, מיסיונרים ועוד.

המימונה במרוקו
המנהגים בחג זה היו שונים מעיר לעיר, אך קיימים מספר יסודות משותפים לכולם. לכל קהילה היה בית- כנסת מיוחד אליו מגיעים בליל המימונה כדי לקבל את ברכת הרב. למרות שתפילת ערבית של המימונה היא תפילת חול, היא נשאה אופי חגיגי ביותר עם הרבה פיוטים. בסיום התפילה הקהל היה נושא את הרב אל ביתו בליווי שירים ומחיאות כפיים. שם חיכה לו קהל רב לקבל את ברכתו. הרב היה שם את כפות ידיו על ראש המתברך ומברך אותו בברכת הכוהנים. לאחר מכן היה נוטל עלה חסה שטוף, טובל בדבש או בחלב, כורך את העלה עם תמר ומגיש למתברך. הביקורים, בד"כ, נעשו לפי סדר קבוע מדורי דורות. בליל המימונה נהגו לבקר אצל מספר רבנים, בהתאם לחשיבותם. לאחר מכן מתפנים לבקר את הקרובים, הידידים ואת השכנים. כל אחד נכנס לשכנו מבלי להמתין להזמנה, מברך את המארח בברכת "תרבחו ותסעדו".

בעוד הגברים והילדים נמצאים בבית- הכנסת ערכו הנשים את שולחן המימונה. שני צבעים עולים בצורה חזקה בערב החג: הירוק והלבן. הירוק מסמל שמחה בבית במשך השנה, והצבע הלבן בא לידי ביטוי בצבעים בהירים של קמח וחלב כסמל לשנה חדשה, לבנה וטהורה. השולחן מכוסה במפה לבנה, מקושט בירק ובשיבולים ובמרכזו נרות דולקים, קערה גדולה מלאה קמח ובה תקועים נרתיקי פול ירוק כסימן ברכה לשנה ירוקה. כמו כן הניחו צלחות מלאות בדברי מתיקה: פירות יבשים, תמרים, צימוקים, שקדים, אגוזים ועוגיות. חג המימונה מסמל גם את המעבר מחג כשר –ליום חמץ, את החזרה לשימוש בלחם שהיווה את המזון העיקרי של יהודי מרוקו. לשם כך הכינו מאכל מיוחד לערב המימונה הנקרא "מופלטא". זהו מאפה מבצק דק מטוגן על מחבת בשמן, אשר טובלים בחמאה טרייה ובדבש, כדי שתהיה שנה מתוקה. מאכל נוסף הוא הקוסקוס. מאכלים אלה אופייניים לערב המימונה, שכן מקבלים את פני האורחים. כך מתחילים באכילת החמץ מסמלים את יציאת חג הפסח וחזרה לחיים שגרתיים. בשר וקפה לא יעלו על השולחן בערב זה. הבשר בגלל הדם שנשפך, והקפה בגלל צבעו. גם מלח, פלפל וזיתים לא יונחו על השולחן ובמקומם יונח דג טרי כסימן לשנה פורייה ורבייה.

חג המימונה מסמל גם את היחסים הטובים בין אדם לאדם, בין היהודי למוסלמי השכן. יחסי הקירבה בין היהודים לבין המוסלמים בולט בחג זה. היהודי דאג לשמור על היחסים הטובים, והחג ביטא וסימל את היחסים שהיו צריכים לשרור משך כל השנה, בין היהודי למוסלמי. בכל ימי החג ובמימונה מעמידים המוסלמים לרשות ידידיהם היהודים את גניהם ומאפשרים להם לבלות יום בחיק הטבע. היהודים מצדם מחזירים להם מתנות. נראה שהמוסלמים נטו במיוחד לקבל ולטעום מהמצה של היהודים ומטעמים נוספים. המשפחות המוסלמיות אצלן ביקרו, לא היו מן העניות, אלא בדרך כלל היו אלה משפחות עשירות בעלי תפקידי שלטון או מושל העיר, או מקורבים למלכות. ברבאט היו קונים מהמוסלמים את החמץ ומתוך אחווה מזמינים אותם לחוג עמם.

בערב זה של המימונה, משפחות רבות סיימו "עסקות" מוצלחות שתכליתן הקמת משפחה ובית יהודי. אם בחור רצה לבקש את ידה של בחורה, לא היה ערב מתאים מליל המימונה, ואם כבר היה מאורס, הוא הלך בלוית הוריו לבית ארוסתו, כדי לברך את הוריה, וכמובן לא היה הולך בידיים ריקות. הוא הביא לכלתו בעתיד צמיד, עגיל או שרשרת והכל מזהב.

המימונה בישראל
הניסיון הראשון לחידוש חגיגות המימונה בישראל נערך בשנת 1966 ביוזמת מר שאול בן- שמחון, אשר עלה מפאז שבמרוקו לישראל בשנת 1948. לפני כן לא נערכו חגיגות מימונה פומביות. יוזמתו נולדה על רקע רצונם של יהודי מרוקו להתבטא, להילחם בממסד שדרש מהם להתבטל בפניו ולשנות את זהותם, ולהילחם בפערים ובאפליות שהיו מנת חלקם. באותה תקופה בארץ היה מיתון חריף, אבטלה, ניכור חברתי ומתחים עדתיים מאוד קוטביים. וכך שלוש מאות איש יוצאי העיר פאז נפגשו באיסרו חג הפסח ביער בן- שמן שבירושלים. הייתה זו הזדמנות גם לראות את קרובי משפחה ומכרים שלא נפגשו מזמן, מאחר ובימי העלייה ההמונית הממסד קבע לעולים את מקום המגורים, וכך היו משפחות שלמות שפוזרו בין יישובים שונים. שנה לאחר מכן נחגגה המימונה ביער הרצל. בכל אחת מן החגיגות הביעו החוגגים את התקווה:" לשנה הבאה בירושלים". בשנת 1967, לאחר שחרור ירושלים השתתפו כחמשת אלפים יוצאי מרוקו בחגיגות שבגן סנהדריה בירושלים. כך החל חג המימונה להתפתח. בשנת 1968, במסגרת חגיגות העשרים למדינה, החליט ארגון בשם:" ברית יוצאי מרוקו" לאמץ מסורת זו. מדי שנה החל לגדול מספר המשתתפים בחגיגות המימונה, כאשר בשנת 1972 השתתפו יותר ממאה עשרים אלף איש בגן סאקר בירושלים. גם עולים חדשים, סטודנטים, חברי קיבוצים ובני עדות שונות השתתפו בחגיגות. המסר המרכזי של חידוש מסורת חגיגות המימונה בארץ הוא: להשריש הכנסת אורחים, רעות וידידות בין בני אדם, בין יהודים לערבים.

תחילה המימונה הייתה נחלת יוצאי מרוקו בלבד ובהמשך השתתפו יוצאי מדינות צפון אפריקה נוספות. החגיגות אופיינו בארגון תחרויות, שירה וריקוד (שאורגנו בעיקר על ידי החוגגים), הצגת מאפיינים בולטים של העדה המרוקאית- כלים ותלבושות. במשך השנים ניתן לראות עלייה במספר המשתתפים בחגיגות וכן מספר אישי הציבור שהשתתפו בהן הלך וגדל, דבר שהוביל להכרה ציבורית רחבה ותמיכה חברתית במימונה. למרות הכוונות הטובות, רבים מיהודי מרוקו התלוננו על האופי שחגיגות המימונה לבשו. טענתם המרכזית הייתה שעיקר חגיגות המימונה הוא זלילת בשרים וריקודי בטן. הרבנים הראשיים לישראל ורבני העדה המרוקאית החרימו את החגיגות. בעקבות ביקורות אלה התארגנו מספר אנשים מבין יוצאי מרוקו והקימו בשנת 1979 את תנועת "ביחד" - תנועה רעיונית בלתי מפלגתית של יוצאי צפון אפריקה אשר קבעה לעצמה שתי מטרות מרכזיות: ראשית, שינוי הדימוי המעוות והבלתי מוצדק של יהודי צפון אפריקה בעיני החברה כולה ובעיני עצמם על ידי הבלטת המורשת והתרומה של עדה זו לבניין הארץ, והשרשת התפיסה שאדם לוקח את גורלו בידיו ואל לו להסתמך על חסדי אחרים. שנית, לצקת לחגיגות המימונה ערכים מורשתיים- תרבותיים ולהפוך אותן למפגן ענק של ערכי יהדות מרוקו. בראש התנועה עמד- מר סם בן שטרית (במשך ארבע עשרה שנה), והיא מאגדת בתוכה כמאה יוצאי צפון אפריקה העוסקים בתחומים שונים, כגון: אקדמיה, חינוך, אומנות, עיתונאות וכו'. ביניהם נכללים: משה בר- אשר, מרצה בכיר בחוג ללשון באוניברסיטה העברית, הצייר ארי מוריס חיון ואהרון ממן- מרצה באוניברסיטה העברית (כרוז, 1980: 7). תנועה זו החליטה לטפל בסוגיות של החינוך, התרבות והמודעות החברתית. באותה שנה פנה סם בן שטרית לרב עובדיה יוסף, הרב הראשי הספרדי דאז, והתחייב בפניו על שלושה דברים בקשר לחגיגות המימונה: 1. יציקת תכנים ערכיים- תרבותיים- מורשתיים לחגיגות, ושיתוף כלל קהילות ישראל. 2. שילוב ברכת כוהנים לציבור הרחב. 3. הזמנת סופרים וציירים כדי לערוך תערוכות.

המטרה שעמדה לנגד עיניו של יושב- ראש תנועת "ביחד" היא הפיכת המימונה לחג לאומי. לשם כך הוא פנה לכל מעצבי דעת הקהל הישראלית ושיבץ אותם בבתים מרוקאיים בערב המימונה, כדי שיספגו את רוח החג וערכיו המרכזיים: אחווה והכנסת אורחים. בן- שטרית מציין כי בין האישים שעזרו להגשמת מטרה זו עמדו הרב ישראל לאו ומוטה גור (מתוך ראיון שערכנו עם סם בן- שטרית).

מכל חגיגות המימונה שנחוגו בישראל המימונה של שנת תש"ם תיזכר לדורות בשל היותה נקודת מפנה באופי, בתרבות ובאופן שבו נחוגה. נושא החגיגות בשנה זו היה: "ערכים מורשה". החגיגות נערכו במשך שלושה ימים, כאשר צה"ל, המשטרה, עיריית ירושלים ומשרדי הממשלה השונים התנדבו לסייע בהכנות לאירועי המימונה. חגיגות המימונה בשנת תש"ם נפתחו במוצאי חג הפסח בבית- הכנסת "היכל אברהם" בשכונת בקעה שבירושלים תוך כדי חידוש מסורת "ברכת הרב". לראשונה הרבנים הסירו את החרם מחגיגות אלה ואף השתתפו בהן. בבית- הכנסת נכחו הראשון לציון, הרב עובדיה יוסף, הרב הראשי הירושלמי- שלום משאש שהיה גם רבה של יהדות מרוקו והרב אליהו אברג'יל, רב שכונת בקעה ונשיא העדה המערבית. הרבנים בירכו את החוגגים, ולאחר מכן הופיעו פייטני בית- הכנסת. כמו כן הוגש כיבוד חלבי קל, לפי המסורת. חידוש נוסף שהונהג בחגיגות אלה: מסורת "הדלת הפתוחה". כמאה אלף יוצאי צפון אפריקה פתחו את בתיהם לכל אורח שרצה לבוא, וזאת ללא שום צורך בהזמנה אישית. יושב- ראש תנועת "ביחד" מסר כי יוצאי צפון אפריקה בירושלים יארחו עולים מברית- המועצות וזאת כדי להדגיש שחג המימונה הוא חגו של כל עם ישראל. תנועת "ביחד" המשיכה את פעילותו של בן- שמחון ויצקה לחגיגות המימונה תכנים חינוכיים- תרבותיים: אין עוד רק ריקודים ואוכל אלא גם חידונים בנושאים הקשורים ליהדות צפון אפריקה, תערוכות של ספרים וציורים, פעילות למען שילוב העולים החדשים מאתיופיה ורוסיה בחברה הישראלית, השתתפותם הקבועה של רבנים. תנועת "ביחד" לקחה על עצמה את ארגון חגיגות המימונה ושינוי אופיין מחגיגה סקטוראלית (של יוצאי פאס ואחר- כך של יוצאי צפון אפריקה) ועממית לחגיגה לאומית: הקריאה לכל תושבי ישראל להגיע אל בתי יהודי צפון- אפריקה בערב המימונה, זמרים המזוהים עם הזמר הים- תיכוני הופיעו על במה אחת עם זמרים המזוהים עם הזרם הארצי- ישראלי ועם הפופ/ רוק. כמו כן חודשו שתי מסורות עתיקות: "הדלת הפתוחה" –הכנסת אורחים, וברכת הרב. המימונה שאורגנה על ידי תנועת "ביחד" לוותה באירועים שונים לפני החגיגות ואחריה, כך שהדגש היה על מורשת יהדות מרוקו ולא רק החגיגות, לדוגמא: חודשיים לפני החגיגות בשנת 1982 נערכו עצרות לזכר לוחמי המחתרות מצפון אפריקה בדימונה, באשדוד ובירושלים.

גם הפעם נשמעו קולות כנגד המימונה שאורגנה על ידי תנועת "ביחד". הטענה המרכזית שהועלתה היא: שחג המימונה הפך לחג פוליטי.

בשנת 1992 פרש סם בן- שטרית מתנועת "ביחד" והקים בשנת 2001 יחד עם אישים נוספים את הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו. לפדרציה יש שישים סניפים ברחבי ישראל ושלוש- עשרה סניפים בתפוצות: מרוקו, אירופה, קנדה, ארצות- הברית ודרום אמריקה. בנשיאות הכבוד של הפדרציה העולמית מכהנים שרי ממשלה, חברי כנסת, רבנים, ראשי ערים, ראשי קהילות בתפוצות, אישי רוח ואנשי משק וכלכלה. לפדרציה חמש מטרות: 1. הנחלת מורשת יהדות מרוקו כחלק ממורשת עם ישראל. 2. הדגשת חלקם ותרומתם של יהודי מרוקו בתקומת העם והמדינה. 3. שמירה על אחדות עם ישראל ושלמותו. 4. סיוע בקליטת העולים החדשים מחבר העמים, אתיופיה ותפוצות אחרות. 5. הקמת "קרן מלגות" לסטודנטים וסופרים מעוטי יכולת.

יושב- ראש הפדרציה, סם בן- שטרית, וארגונים נוספים של יהדות מרוקו החרימו בשנתיים האחרונות את החגיגות בגן סאקר שבירושלים בטענה כי חגיגות המימונה איבדו מערכיהן המשמעותיים והמימונה חזרה שוב להיות "חינגה" המונית. כתוצאה מכך לא התקיימו החגיגות המסורתיות בגן סאקר במשך שנתיים ברציפות. בשנת 2003 חגיגות המימונה המרכזיות פוצלו: הפדרציה העולמית ארגנה את חגיגת המימונה המרכזית בשדרות כדי לתמוך בתושבים שסבלו מירי טילי קסאם בשנתיים האחרונות. הערב נערך במעמד ראש- הממשלה אריאל שרון, הרמטכ"ל, שגריר ארצות הברית- דן קרצר ועוד. התוכנית האומנותית כללה את הזמרים: קובי פרץ, מואיז'ו קרוצי, חיים אוליאל ולהקת "פרחי ירושלים". למחרת החגיגות נערכו בגן השלושה ליד בית שאן, לאות הזדהות עם מאבקם של תושבי קו התפר והערים בצפון שנפגעו בטרור הפלשתיני. החגיגות נערכו תחת הסיסמא- "לחיי העם הזה". על הבמה הופיעו: תזמורת מרוקאית, מופעי פולקלור, הזמרת שרית חדד, טל מוסרי מערוץ הילדים והייתה הרקדה המונית. לעומת זאת תנועת "ביחד" קיימה חגיגה מרכזית משלה במלון "מצודת דוד" בירושלים בהשתתפות השר דני נווה והרב שלמה עמאר .

השוואה בין חג המימונה במרוקו ובישראל
 
קריטריונים המימונה במרוקו המימונה בישראל
אופי החג חג דתי, בו הרבנים היוו חלק מרכזי וחשוב. חג עדתי בו הפוליטיקאים תופסים מקום מרכזי, ומשתתפים בני עדות שונות.
הכנסת אורחים הכניסה לבתים חופשית. הייתה חשיבות לסדר הביקורים. ביקור אצל מכרים בהזמנת בעלי הבית.
תחפושות נהוג להתחפש למוסלמים בעיקר. מנהג זה לא קיים
שידוכין בערב המימונה נהגו לבצע שידוכין. מנהג זה לא קיים
קישוט הבית פרחים, שיבולים וירק. מנהג זה פחות נפוץ.
טבילה במים נהגו לטבול בים או במקווה מים אחר כסימן לברכה או לטהרה. מנהג זה לא קיים.
שולחן המימונה השולחן ערוך בדברי מתיקה. לצד המאכלים מסורתיים מונחים גם דברי מתיקה תעשייתים, כגון: סוכריות טופי, שוקולד.
בילוי בחיק הטבע נהגו לבלות בחיק הטבע וברכו את ברכת האילנות. חגיגות המוניות בפארקים, המאופיינות באכילת בשר על האש והופעת זמרים ורקדנים.
 

חגיגות המימונה הן דוגמא לתהליך סינקרטי שבו שתי החברות שבאות במגע משתנות. זאת ניתן לראות בשינויים שחלו בחגיגות המימונה של יהודי מרוקו בישראל ובשינויים שחלו בחברה הישראלית.

בשונה מחג המימונה בישראל, אופי החג במרוקו היה דתי יותר. הרבנים היוו חלק מרכזי וחשוב, הילולות וביקור בקברי צדיקים. כמו כן יש מנהגים אשר "נעלמו" בישראל" השידוכין בערב המימונה, ברכת האילנות, קישוט הבית בפרחים ובירק, תחפושות. השינויים במוזיקה, בלבוש במעמד בית הכנסת והרבנים אצל יהודי מרוקו מעידים על סינקרטיזם מלמעלה. החברה הנקלטת ויתרה על חלק ממנהגיה ומאפייניה ואימצה דפוסי התנהגות של החברה הקולטת אשר יסייעו להם להשתלב. זאת ניתן גם לראות בבתים המרוקאיים שבהם שמים על שולחן המימונה בורקסים ופיצות לצד המאכלים המסורתיים ואך משמיעים מוסיקת דאנס, פופ ורוק. השתתפותם של בני העדות השונות במימונה מעידים על סינקרטיזם מלמטה. החברה הנקלטת השפיעה במידה מסוימת על החברה הקולטת. זה בא לידי ביטוי בנציגי הציבור שלובשים את הבגדים המרוקאיים- המסורתיים, בני העדות השונות שאוכלים מופליטה ומרכים "תרבחו ותסעדו".

סיכום
חג המימונה של יהדות מרוקו קשור לתופעות מעניינות של קליטת עלייה, התמודדות עם הרעיונות של שלילת הגולה, המשכיות ושינוי, אחדות ושונות. חג המימונה ביטא תחילה את מחאתם של יהודי מרוקו ואכזבתם מן החברה הישראלית בשנות החמישים, אשר דרשה מהם למחוק את "האני- התרבותי" שלהם, והתייחסה אליהם בזלזול ובהתנשאות. עם השינוי שחל בחברה הישראלית- המעבר מ"כור היתוך" לפלורליזם וקבלת השונה, חלו שינויים גם בחגיגות המימונה: החגיגות הפכו משנות השבעים ואילך אמצעי להשתלבות יהודי מרוקו בחברה הישראלית, מבלי לאבד את זהותם.

חג המימונה בישראל זהה בבסיסו לחג שנחוג במרוקו: שמחה, ריקודים, מאכלים מסורתיים, הכנסת אורחים, קירוב לבבות. פרמטרים אלה מבטאים את ההמשכיות שבחג. ההיקף הגדול של היציאה לבילוי בחיק הטבע, שכיחות הלבוש המסורתי, שינוי אופי החג מדתי לחילוני- לאומי, היעלמות מנהגי האירוסין, התחפושות וברכת האילנות. כל אלה מעידים על השינויים שחלו בחג המימונה בישראל.

השינויים בחגיגות המימונה ובחברה הישראלית התאפשרו הודות למתווכים משני הצדדים: מנהיגי יהודי מרוקו שפעלו לשילוב כלל עם ישראל בחגיגות המימונה והארחתם בבתים של משפחות מרוקאיות, ונציגי הממסד הפוליטי שסייעו בארגון ומימון החגיגות והשתתפו בהן. מצד אחד, הממסד אפשר ליהודי מרוקו לבטא את תרבותם ומצד שני, יהודי מרוקו ביקשו להשתלב בחברה הישראלית באמצעות חג המימונה.

חשש רב עולה בקרב יהודי מרוקו שמא היטמעות החג בתרבות הישראלית בכללותה יגרום לשינוי החג בבסיסו, להיעלמות המוטיבים המרוקאיים ותכניו התרבותיים- מורשתיים. חשש זה נובע גם מתהליך הפוליטיזציה שעבר החג: פוליטיקאים ונציגי ציבור מנצלים את האירוע לאינטרסיהם האישיים, התקשורת מתמקדת בעיקר בביקורים של אנשי הציבור ומפרטת מה כל אחד אכל.
 

 

     
     
 


בקרו אותנו גם ב-
  

מבצעי פרסום
באתרנו ובכתב העת






         
היו פעילים
תרמו לקרן מלגות


באמצעות הוראת קבע


או באמצעות ישראל תורמת

 


 
<table align="center" border="0" cellpadding="0" cellspacing="0" height="21" sab="11549" style="background-image: url(" image="" users="" 189578="" ftp="" my_files="" template="" footer_teva.jpg?id="3242579&quot;);" background-repeat:="" no-repeat;"="" width="786">


בקרו אותנו גם ב- ועשו לנו  

סרטים על הפדרציה העולמית ניתן לראות גם ב - 

    [להרשמה לרשימת תפוצה]      [Top]      [צור קשר]    (מפת האתר)

הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו אינה אחראית לתוכן הפרסומים והתחיבויות המפרסמים.


 
WebSite123 מערכת לבניית אתרים בקלות