דף הבית >> מרוקו >> מעטם של מדריכי טיולים למרוקו >> לחם
 

כתבות נוספות בקטגוריה

##CODE##

     

לֶחֶם  
מאת אילנה שֶמוּל (פרטים בתחתית העמוד)

"אדם שמעריך את הלחם שהוא אוכל, מעריך את עצמו"
(אילנה שֶמוּל)

אֶרְפוּד Erfoud -, עיירת ספר שטוחה באזור תֳפִילָאלְת-  Tafilalet במרוקו, נמצאת בפתחן של דיונות החול הגדולות של מדבר סהרה. סופות החול התכופות מכּות במבני האבן האדומים שלה; אפיקו של נהר הזִיז עובר לצדה ומטעי דקלים עצומים מקיפים אותה. שיירות של רוכבי אופנועים וג'יפים חוצים את כבישיה הצרים לעבר אַ-סַּחְרָא אלְ-כּוּבְרָא - המדבר הגדול ביותר. בימים של ראות טובה, אפשר להשקיף ממנה על שוליהם הדרום-מזרחיים של הרי האטלס הגבוהים.
 
את העיירה אֶרְפוּד הקימו הצרפתים בשנת 1917, בזמן שלטון חסותם על מרוקו (פרוטקטוראט). היא נבנתה כמרכז מנהלי כפי שנבנתה גם  העיירה אר-ראשידייהEr-Rachidia -  וכפי שהוקמה מאוחר יותר ווּארְזַאזַאתOuarzazate - , שלימים הפכה לעיר אולפני הסרטים הרבים שצולמו במרוקו. 

 
   

אמי נולדה בעיירה אֶרְפוּד. משפחתה התגוררה יחד עם הקהילה היהודית ובשכנות למוסלמים ולא כפי שהיה נהוג ברְבָעִים בערים הגדולות, שהיו מיועדים ליהודים בלבד ונקראו – מְלַאח.  במשפחת אמי ובכלל בקהילה היהודית, לרוב, חיתנו את הזוגות בגיל צעיר וזאת על מנת להישמר מהתבוללות ולשמור על הבנות מפני חטיפות של מוסלמים. את חגיגות החינה והחתונה היה נהוג לערוך בבית.
סיפור שהיה כך היה, במשפחת אמי נערך בערב אחד טקס חינה לשלושה זוגות. את החגיגה החליטו לחגוג בבית מרווח של אחד החתנים (גיסה של אמי זכרו לברכה) שהתגורר בעיירה רִיסָאנִי - Rissani, המרוחקת 22 ק"מ מאֶרְפוּד (מקום מגוריהם של בני משפחת אביחצירא). כמקובל בימים הללו שלפני עלייתם ארצה, נהגו להזמין למסיבות גם את מכובדי העיר המוסלמים; את האנשים אִתם באו במסחר ואת השָׁרִיפִים המקומיים.
 
על אפיית הלחם לכבוד המסיבה הגדולה, הופקדה דודתי אסתר. בד"כ, נאפה הלחם במאפייה ציבורית שנקראת כּוּשָה או פְרַאן. כל משפחה מביאה את הבצק התפוח שהכינה בביתה וממתינה בתורה להכנסתו לתוך תנור הפְרַאן. יש כפרים בהם נוהג זה מתקיים עד ימינו אנו, כיון שאין בכל בית תנור אפייה כזה. כל משפחה מסמנת את הלחם שלה בסימן היכר כלשהו למקרה וישנם מספר לחמים של מספר משפחות הנאפים בו זמנית באותו תנור.  
 


                           מוכר לחם בסמטאות פַאס אֵל בָּאלִי, מרוקו
    בידיים מיומנות הכינה אסתר את לחם הפְרָאן המסורתי, שהוא בצק משוטח לפיתות גדולות שנאפה בתנור שנקרא פְרֶנָה, אשר בתחתיתו מניחים חלוקי נחל חמים. (כיום מנסים לשחזר את אפייתו בסיר גריל). כמויות גדולות של פיתות הוצאו מן התנור והונחו בערימה אחת גדולה שהלכה וגבהה בפינת חצר אחורית, לפני הוצאתם לאורחים הרבים. בסלון הבית החגיגה הייתה בעיצומה; מוסיקה ערבית-אנדלוסית נוגנה להנאת האורחים ובישולים שונים הוגשו אל השולחנות העמוסים.
 
בנו של אחד המכובדים המוסלמים פגש במבטו את עיניה השחורות והגדולות של שִׂמחה, אחות אמי. נערה יפה הייתה שִׂמחה וטרם נישאה באותה עת. מרגע שהרגישה את מבטו נח עליה חמקה מחצר המסיבה העיקרי אל תוך חדרי הבית. האורח, שחשקה נפשו בנערה היפה, המשיך לתור אחריה בעיניו ופנה לבני המשפחה בשאלות "היכן היא אותה נערה, שחורת עיניים ושיער, שהייתה כאן קודם"?  בני משפחת אמי היתממו באופן גורף והשיבו "למי אתה מתכוון"? "אנחנו לא מכירים אותה"; "אולי היא עברה בסביבה, שמעה מוזיקה ונכנסה לכאן"..

האיש לא האמין לתשובותיהם והחליט לערוך חיפוש בכל חדרי הבית הגדול. חיל ורעדה אחזו בבני משפחת אמי. רק שלא ימצא את שִׂמחה ויבקש חלילה לשאתה לאישה או לקחתה אליו. האיש חיפש בקפידה בכל החדרים ולא מצא אותה. רק כשעזב את המסיבה יכולה הייתה שִׂמחה לצאת את מקום מחבואה – מתחת לערימת ככרות הלחם הגדולים - לחם הפְרָאן שאחות אמי אסתר, ערמה על גופה, עד שכיסו את כולה וכך הצליחה להסתיר אותה מפני האיש.
 
לחם, נחשב קדוש במרוקו. כשמוצאים פיסת לחם ברחוב, נוהגים להניחו במקום מוגבּה, שמא ידרכו עליו. כשנופלת פיסת לחם בבית, מרימים ומנשקים אותה. מעבר להיותו חלק חשוב ובסיסי בתזונת האדם, הוא מסמל גם שפע והצלחה. דודתי אסתר מספרת, כי באחד הימים ביקר המלך חסן השני בעיירה אֶרְפוּד, שהיא גם מקום הולדת אבותיו ונתקבל על ידם בכדים של חלב ובקערות מלאות בתמרים ובלחם. 
 
תנו רבנן, שְׁלֹשָה עָשָׂר דְּבָרים נאמרו בפַּת שַׁחֲרִית: מַצֶלֶת מִן החַמָה, וּמִן הצִנָה, וּמִן הזִיקִין, וּמִן המַזִיקִין, וּמַחְכִּימַת פֶּתִי, וזוֹכֶה בַּדִין, ללמוד תּוֹרָה וּלְלַמֵּד, וּדבריו נִשְׁמָעִין, וְתַלְמוּדוֹ מִתְקַיֵם בְּיָדוֹ, ואין בְּשָׂרוֹ מעלה הֶבֶל, ונִזְקָק לאִשתו, ואינו מִתְאַוֶּה לאִשה אחרת, והורגת כִּנָה שֶׁבִּבְנֵי מֵעַיִם, ויש אומרים אף מוֹצִיא את הקִּנְאָה ומכניס את האַהֲבָה.
 
ובמשפחת אמי מאֶרְפוּד מוסיפים: מצילה נערות יפות מהתבוללות. 

 
ילדה בעיירה וּוָאזָאן במרוקו, צועדת מביתה, עם בצק מותפח כדי לאפותו לכיכר לחם, במאפייה, לא בבית



כותבת המאמר :

אילנה שֶמוּל
מדריכת טיולים במרוקו ובספרד
tlcelana@zahav.net.il
בישראל:  972-52-8840360
במרוקו: 212-61-3750100
בספרד:   34-65-3540838
פייסבוק: https://www.facebook.com/ilana.shemoul
עמוד "מרוקו שלי Mon Maroc":

https://www.facebook.com/pages/%D7%9E%D7%A8%D7%95%D7%A7%D7%95-%D7%A9%D7%9C%D7%99-Mon-Maroc/1457722781120838

 
   
             
             
       

 
   
        מאמרים נוספים באתרנו המוגשים ע"י אילנה שמול  לגולשי אתר הפדרציה העולמית :
 







מרוקו-שכרון חושים


 


אַדְמוֹנִי במָפָלי אוּזוּד  

למרוקו בקסומה עם אלנה שמול
בחודש אוגוסט 2015
 
 
   
             
 


בקרו אותנו גם ב-
  

מבצעי פרסום
באתרנו ובכתב העת






         
היו פעילים
תרמו לקרן מלגות


באמצעות הוראת קבע


או באמצעות ישראל תורמת

 



<table align="center" border="0" cellpadding="0" cellspacing="0" height="21" sab="11549" style="background-image: url(" image="" users="" 189578="" ftp="" my_files="" template="" footer_teva.jpg?id="3242579&quot;);" background-repeat:="" no-repeat;"="" width="786">



בקרו אותנו גם ב- ועשו לנו  

סרטים על הפדרציה העולמית ניתן לראות גם ב -


    [להרשמה לרשימת תפוצה]      [Top]      [צור קשר]    (מפת האתר)

הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו אינה אחראית לתוכן הפרסומים והתחיבויות המפרסמים.
 
WebSite123 מערכת לבניית אתרים בקלות